מימוני נ' כונס הנכסים הרשמי - הדרום

החלטה

רקע:

בפניי בקשת החייבת למתן צו כינוס לנכסיה, בו בזמן שהכונס הרשמי (להלן: "הכונ"ר") מתנגד למתן צו כמבוקש.

אין חולק כי, החייבת הגישה בעבר בקשה לפשיטת רגל – פש"ר 3030/02 במסגרתה ניתן כלפיה צו כינוס (להלן: "הבקשה הראשונה").

עוד אין חולק, כי ביום 6.2.03 ביטל בית המשפט את צו הכינוס שניתן לחייבת מן הטעם, כי החייבת לא הניחה בפני בית המשפט תשתית ראייתית, ולו לכאורה, התומכת בטענתה כי חובותיה נוצרו בתום לב, בעטיים ראויה היא להגנה המוקנית לה מכוח פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ס – 1981 (להלן: "הפקודה").

בפסק הדין, שניתן על-ידי כב' השופטת מרוז, נקבע, כי החייבת נהגה בחוסר תום לב וניצלה לרעה את הליכי פשיטת הרגל.

בבקשה דנן (להלן: "הבקשה השניה"), מבקשת החייבת לפתוח פעם נוספת בהליכי פשיטת רגל.

הכונ"ר המתנגד למתן צו הכינוס, טוען כי בית המשפט קבע, זה מכבר, כי החייבת נהגה בחוסר תום לב, תוך ניצול הליכי פשיטת הרגל לרעה ואין בבקשה זו, כל טענה מאת החייבת בדבר שינוי נסיבות, המצדיקות עיון מחדש. הכונ"ר מפנה בהתנגדותו, לפירוט חובות החייבת, כפי שנכלל בבקשת החייבת למתן צו כינוס, ממנו עולה כי רובם המכריע של החובות המדווחים על-ידי החייבת נוצרו, עובר להגשת הבקשה הראשונה שהוגשה מטעם החייבת וכי, 4 מתוך 41 החובות המוצהרים, נוצרו לאחר ביטול הליכי פשיטת הרגל.

באשר לחובות הללו טוען הכונ"ר, כי ניתנה הכרעה שיפוטית, המהווה מעשה בית-דין ובאין טענה בדבר שינוי הנסיבות, אין כל מקום לשנות מההכרעה שניתנה במסגרת הדיון בבקשה הראשונה.

על פי תצהיר החייבת, אשר הוגש כחלק מבקשתה למתן צו כינוס נוסף, בקשה זו מוגשת בשים לב לכך שהחל משנת 2002 ועד היום, מנסה החייבת לצמצם את מצבת חובותיה, ללא הועיל, זאת, בין היתר, לאחר שדירת החייבת ובעלה (אשר היוותה אחת הסיבות לביטול הליכי פשיטת הרגל נגד החייבת בהליך הקודם, שכן נקנתה ונבנתה תוך כדי הליכי פשיטת הרגל), נמכרה זה מכבר על-ידי כונס נכסים מטעם הנושה – בנק דיסקונט בע"מ.

החייבת מתארת בתצהירה כי כיום נותרו היא ובעלה עם חובות כבדים לנושים שונים, ללא קורת גג או רכוש פרטי אותו יכולים הם לייחד לטובת נושיהם. החייבת עותרת כי בית המשפט יתחשב במנין השנים בהם נאבקת החייבת בחובות הרבים, ההולכים וטופחים מידי יום וכן בעובדה כי מדובר במשפחה מרובת נפשות, המתקיימת מגמלת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 3,250 ₪ לחודש.

עד כאן העובדות המשמשות כרקע לבחינת טענות הצדדים.

דיון:

עיינתי ושבתי ועיינתי בבקשת החייבת, בהתנגדות הכונ"ר ובמסמכי הבקשה הראשונה, לרבות פסק דינה של כב' השופטת מרוז ומסקנתי, כי דין בקשת החייבת להידחות.

סעיפים 88-90 לפקודה, מאפשרים לחייב לפתוח בהליכי פשיטת רגל נוספים, מקום שבקשה קודמת נדחתה. יחד עם זאת, פרשנות תכליתית של הוראות הפקודה עשויה לחייב מסקנה, כי המחוקק לא ביקש לאפשר פגיעה בעקרונות המשפטיים בדבר "מעשה בית-דין" ו"סופיות הדיון", בוודאי שלא כענין שבשגרה. נראה כי יהיה זה נכון לומר, שתנאי הכרחי למתן אפשרות לשוב, לנסות להיכנס תחת המטריה שפורסת הפקודה על החייבים, הינו שהחייב יציג בבקשתו נסיבות חדשות ובעלות משמעות, שיש בכוחן להצדיק פגיעה מחודשת בזכויותיהם המוגנות של הנושים, שלא לדבר על הפגיעה בוודאות המשפטית.

בין הנסיבות העשויות להצדיק הליך מחודש, כאמור, ניתן למנות מקום בו נדחתה בקשת החייב, בשל חוסר תועלת לנושים והחייב זכה לירושה או לנכסים העשויים כיום להביא תועלת, או מקום בו דחיית בקשת החייב נעשתה בשל העדר פירוט עובדתי, אותו לא הצליח החייב לאתר/לספק ואשר מאוחר יותר, עלה בידי החייב לאתרו ולהעמידו לעיון בית המשפט והצדדים.

גם שינוי במצבו האישי ו/או הבריאותי של חייב יכול במקרים מסויימים להצדיק היעתרות לבקשה נוספת של חייב (ראה לעניין זה פש"ר (חי') 880/08 אנואר מנאע נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה (פורסם במאגר נבו); ש.לוין א.גרוניס פשיטת רגל, מהדורה שלישית, עמ' 193).

בתיק פש"ר 124/04 (חי') בחוס פארג' נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגר נבו), קובע כב' השופט סוקול כדלקמן:

"שונה הדבר מקום שהחייב מבקש בקשה שניה המבוססת על אותם חובות שנדונו בבקשתו המקורית. במקרה שכזה לא יכול החייב להתבסס על הוראות אלו לשם הגשת בקשה מחודשת (להבדיל מבקשה נוספת). כללי מעשה בית-דין בהליך המשפטי יחולו גם על בקשה שכזו. כל עוד לא יצביע החייב על שינוי כזה המצדיק פתיחה מחדש של ההליכים אין מקום לדון בבקשה המחודשת."

כן ראה פש"ר (חי') 393/01 תשובה אליהו נ' הכונס הרשמי (פורסם במאגר נבו) וכהאי לישנא: