מימון נ' רחום

החלטה

1.בפני התנגדות לביצוע שיק ע"ס 50,000 ש"ח, שסכומו הועמד בעת הגשתו לביצוע בהוצאה לפועל על סך של 31,402 ש"ח. על השיק מסומן בבירור כי ניתן לביטחון.

2.השיק משוך על ידי דניאל רחום (להלן – "המבקש"), והוא הוגש לביצוע על ידי מר אדגר מימון (להלן – "המשיב"), כשלבקשה לביצוע צורפו, בניגוד למקובל, חוזה שכירות ומסמכים נוספים שבאו לתמוך בסכום התביעה, כנובע מעסקת היסוד שבמסגרתה נמסר שיק הביטחון. על החוזה עצמו, הגם שלפי כותרתו הוא בין המשיב כמשכיר לבין המבקש ביחד עם הגב' ענת רחום כשוכרים, חתומה רק הגב' רחום.

3.בהתנגדות, שנתמכה בתצהירו של המבקש, נטען כי ה"ה רחום שכרו מאת המשיב שני נכסים, ראשית שכרו דירה ולאחר מכן שכרו בית (הוא הנכס שהושכר עפ"י חוזה השכירות שצורף לבקשה לביצוע). לפיכך בפיו טענה מקדמית, כי השיק נמסר לביטחון רק במסגרת ההתקשרות לשכירת הדירה, ולא נועד להבטיח את התחייבויותיהם בהתקשרות לשכירת הבית. כיון שכך, יש לסלק את התביעה על הסף, שכן התנאי להצגת השיק לפרעון לא התקיים.

יתר על כן, בעת שפינו את הבית, עפ"י הסכמה אליה הגיעו עם המשיב, נדהמו לקבל ממנו מכתב דרישה לתשלום "עלות" נזקים בסך של כ-36,000 ש"ח, מתוכם 25,000 ש"ח עלות גינה ומערכת השקייה. המבקש מדגיש, כי ההסכמה לפינוי הבית שלא במועד החוזי היתה לבקשת המשיב, שחפץ לשכן בבית את בתו ובעלה. לפני פינוי הבית הודיעה אשתו של המשיב כי בדעתה לשפץ את הבית, ובתו של המשיב הודיעה כי אין צורך להביא חברת ניקיון, שכן בדעתה ללטש את המרצפות לאחר השיפוץ. ואילו כאשר אמר המבקש כי בדעתו לכסח את הדשא בגינה, נאמר לו שגם בכך אין כל צורך, שכן בכוונת הדיירים הנכנסים לבצע שינויים יסודיים בגינה, לרבות הוספת מקומות חניה וכיו"ב.

למעלה מכך, לטענת המבקש היה הבית במצב ירוד, והגינה היתה מוזנחת, עת נכנסו לגור בו, והמשיב עצמו אמר למבקש ולאשתו כי אין בכוונתו להשקיע בגינה, ואם המבקש חפץ לעשות כן – הוא חופשי לפעול כרצונו. המבקש בפועל השקיע כסף במערכת השקיה.

המבקש מדגיש עוד, כי דרישת המשיב לכסף, ולא לתיקון נזקים, מעידה כי כל חפצו הוא לממן את השיפוץ שערכו הוא ומשפחתו בבית לאחר עזיבת המבקש ואשתו. מכל הטעמים דלעיל סבור המבקש שאין לחייבו לשלם דבר על חשבון השיק.

4.בדיון שהתקיים בפני נחקר המבקש על תצהירו. 4 תצלומים הוגשו לתיק, והמבקש אישר כי הם משקפים את מצב הבית כשעזב אותו (מש/1 עד מש/4). המבקש אף סיפר, כי אשתו חתמה על החוזה, שכן באותה שעה היה בחו"ל, אולם כי לא הוסכם עם המשיב שהשיקים ששימשו לביטחון בעת שכירת הדירה ישמשו גם לביטחון בעת שכירת הבית. הוא אישר כי לא היה הבדל גדול בין שטח הדירה לשטח הבית, והנוחות שבבית קרקע היתה סיבה למעבר, אולם לא הגינה עצמה, שכן היא היתה מוזנחת ומלאה בעשבים שוטים. הוא סיפר שהשקעתו בגינה הסתכמה בהתאמת פינה קטנה לצרכיו, וכי לא שתל דשא בכל השטח של כ-400 מ"ר. לגבי מרצפות שבורות המופיעות בתצלומים טען כי כך היה המצב מאז כניסתו, וכי אף כתב על כך למשיב.

5.הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. המבקש טען נגד צירוף המסמכים הנוספים לבקשה לביצוע, כשלשיטתו בכך חורג המשיב מעילת התביעה, ופוגם בכתב התביעה עצמו, כך שיש – לכל הפחות – למחוק את כותרתו, ואף למוחקו על הסף. למעלה מכך, חזר המבקש על טענותיו והדגיש כי אלה נטענו בפירוט ולא קרסו בחקירה הנגדית.

המשיב, מצדו, טען כי אין פסול בהוספת פרטים ומסמכים לעילת התביעה. באשר לטענות המבקש לגוף העניין טען המשיב, כי לעניין טענת הסף לגבי מטרת השיק, הרי שהעובדות הן בידיעת אשת המבקש, אולם היא לא הובאה להעיד. לפיכך, לשיטתו, אין לתת רשות להתגונן, שכן מטרת אי-העדתה היתה התחמקות מהעמדת גרסתה לחקירה נגדית. באשר למצב הבית והגינה, הרי שמהתצלומים ומהחקירה ניתן ללמוד כי הגינה היתה שיקול מכריע במעבר ה"ה רחום לבית, וכי מחובתם, ואף בכוונתם, היה לטפל בה, אך הם לא עשו כן, ומצב הגינה בעת עזיבתם היה בכי רע. אין יסוד לטענה כי היו פגמים בבית בעת כניסתם, שכן אשת המבקש אישרה בחתימתה על החוזה, כי אין בבית פגם.

המבקש הגיש סיכומי תשובה, ובהם טען נגד האסמכתאות שהמביא המשיב בסיכום טענותיו, ונגד התאמתם למקרה שבפנינו.

6.כבר בשלב זה ניתן לומר, כי דין ההתנגדות להתקבל, אולם בטענות הסף של המבקש אין ממש.

נפתח באלה האחרונות: לא מצאתי כל פסול בהוספת מסמכים ופירוט העילה לבקשת הביצוע, כפי שעשה המשיב. אמנם, הדבר חורג מהנוהג הרגיל, אולם אין בו כדי להוציא את התביעה מגדר היותה תביעה בעילה שטרית (גם אם פרטי עסקת היסוד כוללים הטבת נזקים), וכל תוצאת הפעולה היא תיחום, מראש, של גדר המחלוקת, לשיטת המשיב. למעשה, מיטיב המשיב עם המבקש בדרך זו, שכן במצב הדברים הרגיל על המבקש להתמודד עם שיק המוגש לביצוע, בלא כל פירוט אודות עסקת היסוד, ובלא שהמבקש יודע מדוע, בדיוק, מבוקש ממנו לפרוע שיק שניתן לביטחון. למעשה, קרוב אני לומר, שמוטב שכלל הזוכים, האוחזים בידיהם שטרות שניתנו לבטחון, יואילו ויפרטו כבר בשלב הגשת הבקשה לביצוע מהם בדיוק טענותיהם נגד עושי השטר, בכל הנוגע לעסקת היסוד. בעניין זה אין לי אלא להצטרף לדבריו של חברי, כב' הרשם צחי אלמוג, בהחלטתו בתיק ת"ט 5659-06-08 (לא פורסם), אותה צירף המשיב לסיכומי טענותיו.

7.לעניין טענות ההגנה שבהתנגדות, הרי הדברים ידועים וברורים. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

8.טענותיו של המבקש, אחת לאחת, אם תתקבלנה, עשויות להביא לדחיית התביעה: כך, טענתו כי השיק, שככל הנראה אין חולק שנמסר לביטחון במסגרת עסקת השכירות הראשונה, לא נועד להבטיח גם את השניה. הגם שגרסה זו אינה מסתברת בעיני, לבטח לא ניתן לשלול את האפשרות כי כך אכן היה, ואם תוכח הטענה – הרי שהתביעה תידחה מיניה וביה.

ועוד, הטענות לגבי מצב הנכס: אמנם, בחוזה השכירות נכתב כי מצב הנכס טוב, אולם, ראשית, כבר נפסק "כי בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן ניתן להעלות טענות בעל-פה נגד מסמך בכתב, שכן אין למנוע בשלב זה העלאתה של טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד, ואין בודקים כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו..." (ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ. Warner Home Video, פד"י מ"ו (2) 273, בעמ' 278); ושנית, קביעת רמת ההקפדה של אדם על מצבו של נכס הוא עניין לשמיעת הוכחות: יכול ואדם אחד יסבור שמצב נכס הוא "תקין", גם אם פה ושם ישנם שברים או סדקים, או אם הגינה מוזנחת, ואילו אדם אחר יסבור שאותו נכס בדיוק נמצב במצב בלתי נסבל שיש לתקנו לאלתר.

כמו כן, טענות המבקש לעניין המצגים שיצרו המשיב, אשתו ובתו, בסמוך לפני העזיבה, לעניין כוונותיהם לשפץ את הנכס ולערוך שינויים בגינה, וכי אל לו למבקש לטרוח בעניינים אלה – לא נסתרו, והמבקש אף לא נחקר לגביהן. אלה, לבטח, ראויים לבירור במסגרת שמיעת ראיות.

9.יש אף להוסיף, כי לא מצאתי כל פסול באי-העדת אשת המבקש בשלב זה. אין זה שלב הראיות, בו על בעל דין להביא את כל עדיו, ודי בגרסת המבקש, כפי שהעיד עליה בעצמו, כדי להקים הגנה. אין המצב דומה לפסק הדין ברע"א 564/89, אליו הפנה המשיב, שם הובאו עיקר הטענות באופן שלא ניתן היה לקיים חקירה לגביהן (צירוף חוות-דעת מומחה כנספח לבקשת רשות להתגונן שבה, לעצמה, לא היה ממש).

משכך, ניתנת בזה למבקש רשות להתגונן, באופן שהתצהיר ישמש כתב הגנה.