מימון נ' פז ואח'

פסק-דין

בפני התנגדותם של המבקשים לבקשה לביצוע שטר שהגישה כנגדם המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל בבאר-שבע, בתיק שמספרו 14-12626-12-7, בגין שטר חוב שעשה, על פי הנטען, המבקש מס' 1, בערבות אוואל של המבקש מס' 2, לפקודתה של המשיבה, על הסך של 13,000 ₪.

תמצית הטענות בהתנגדות

בהתנגדות טענו המבקשים, כי המשיבה זייפה או הגישה עותק צילומי בלבד של השטר החוב, וזאת לאור העובדה ששטר החוב בוטל בהסכמה ואינו בידיה.

עוד נטען, כי המשיבה מסתירה את העובדה כי הסכימה לקבל לידה כספים במזומן בסך 50,000 ₪ וזאת חלף שטר החוב הנטען, שמעולם לא נמסר לה, והכל במסגרת הסכם שכירות של דוכן לממכר מוצרי מזון שונים ותחנת פיס ברח' התקווה בבאר-שבע.

לטענת המבקשים, באחרונה נתגלע סכסוך בינם ובין המשיבה, וזאת על רקע דרישתה התמוהה, כלשונם, לקבל את מחצית רווחי העסק וכן טענו כי נפלו פגמים בבקשה לביצוע עת לא צויינו העובדות הנוגעות להחזקתה של המשיבה בשטר.

תמצית מהלך הדיון בבקשה

ביום 18/6/2013 התקיים בפני הדיון בהתנגדות. המבקש מס' 1 לא התייצב לדיון וזאת מסיבה רפואית. המשיבה לא התייצבה ובמקומה התייצב בנה, מר שלומי מימון.

המבקש מס' 2 נחקר על תצהירו וכאשר הוצגו לו שטרי חוב מקוריים, שחתימה הנחזית להיות חתימתו מתנוססת עליהם ונשאל האם המדובר בחתימתו השיב: "כן סביר להניח . אבל הכתב הוא לא הכתב שלי . אני מתקן לא, זה לא כמו השטרות שעליהם חתמתי . הכתב יותר מדי יפה . פה זה לא הכתב שלי" (ההדגשות שלי – י.ב.).

המבקש מס' 2 טען בחקירתו כי ניתנו 50,000 ₪ לידי בנה של המשיבה, וכי בחוזה השני שנחתם בין הצדדים, נאמר במפורש כי 50,000 ₪ יחולטו ומכאן שאכן הועברו לידי בנה של המשיבה.

המבקש מס' 2 נשאל האם קיים בין הצדדים חוזה שכירות משנת 2008, ואישר כי אכן חתם על חוזה שכזה, ואף הוסיף כי זייף, יחד עם בנה של המשיבה, את חתימתו של המבקש מס' 1.

בהמשך החקירה כאשר נשאל המבקש מס' 2 לגבי הטבה שקיבל בהנחה בדמי השכירות השיב המבקש מס' 2 כך: "הוא גם קיבל אבל מהצד עוד כסף 50,000 ₪, הוא קיבל ממני מהצד עוד כסף. הוא גם חילט את ה 50,000 ₪ שכביכול נתתי לו. לשאלת בית המשפט מה זה כביכול נתתי לו, משיב שכביכול נתתי לו לפני עשר שנים. לשאלה למה אמרתי כביכול משיב לא יודע למה אמרתי כביכול." (ההדגשות שלי – י.ב.).

כאשר נשאל המבקש מס' 2 לגבי סע' 4ט' בהסכם משנת 2008, ממנו עולה כי שטר החוב ימשיך לשמש כבטוחה לתשלום דמי השכירות, השיב כי בנה של המשיבה ניצל את תמימותו וכי חתם על המסמך מבלי להתייעץ עם עו"ד.

כאשר נשאל המבקש מס' 2: "מיוני 2012 הפסקת לשלם למרות שלפי ההסכם אתה מחויב להמשיך לשלם?", השיב: "לפי ההסכם שלי מולו. תמיד הייתי טוב לו, הייתי עובד בשבילו והייתי משלם לו. זה מה שהוא רגיל אבל נגמר החוזה שלו עם הקניון ואני עכשיו בחוזה עם הקניון. הפסקתי לשלם." (ההדגשות שלי – י.ב.).

כאשר הוצגו בפני המבקש מס' 2 שטרות נוספים, והוא נשאל: "השטר השלישי הוגש לביצוע. תסביר לי לגבי שני השטרות שאני מציג לך?", השיב: "עשית את זה דומה.".

כאשר נשאל, לאור תשובתו: "אתה אומר שאני זייפתי את זה?", השיב: "משהו לא יאמן. אין לי הסבר. זה אותן שטרות? יכול להיות שהוא החזיר לי את השטרות ויש לו עוד שטרות? זה מפליא. חבל על הזמן.". (ההדגשות שלי – י.ב.).

המבקש מס' 2 לא ידע להעיד האם מתנוססת על השטר חתימתו של המבקש מס' 1, וכאשר נשאל מדוע לא מסר המבקש מס' 1 תצהיר בעניין זה השיב: "אבי עסוק מידי בשביל להתעסק עם שלומי.".

בחקירתו החוזרת טען המבקש מס' 2 כי השטרות עליהם חתם במעמד חתימת החוזה בשנת 2001 נמצאים ברשותו, והוסיף כי המשיבה לא נכחה כלל במעמדי חתימות החוזים בין הצדדים.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

תמצית סיכומי המבקשים