מימון נ' משרד האוצר – הרשות לזכויות ניצולי השואה

בשם העוררת: עו"ד ישראל קוריס

בשם המשיבה: עו"ד שרה שהם; עו"ד עודד סמל

פסק דין

1.שאלה יחידה מונחת לפתחנו בערר זה, והיא כלום חייתה העוררת בעיר תוניס במועד כלשהו בין חודש נובמבר 1942 – אז נכבשה העיר בידי הגרמנים, לבין מאי 1943 – המועד שבו הסתיים הכיבוש. די בתשובה חיובית לשאלה זו כדי לזכות אותה, על-פי הכללים מכוחם פועלת המשיבה, בתגמולים על-פי דין. תשובה שלילית לשאלה סותמת את הגולל על עררה, שאינו נסמך – כפי שהטעים גם בא-כוחה המלומד בסיכומיו – אלא על שהות זו בתוניס.

2.אין חולק, כי העוררת נולדה באוגוסט 1934 בעיירה ת'אלה שבתוניסיה. העיירה לא נכבשה בידי הגרמנים ושהות בה, לבדה, איננה מקימה על כן זכאות לקבלת תגמולים. אלא שהעוררת טוענת כי בילדותה עברה עם אמה ואחֵיה לתוניס, ונותרה להתגורר בה עד תום המלחמה. בהצהרה, שנרשמה מפיה ביום 5.8.05 וצורפה לבקשתה לקבלת תגמולים, כתבה העוררת כי היא שהתה בעיר בין השנים 1944-1942 (סעיף 6 להצהרה). היא הוסיפה והצהירה:

"כשפרצה המלחמה הורע מאד ליהודי טוניסיה, שכלל לא ידעו שיהדותם עשויה להיות להם לרועץ. אנחנו הועברנו לעיר לטוניס הבירה ושם היינו חשופים לכל מיני התעללויות והגבלות, רק משום יהדותנו. בני משפחה נלקחו לעבודות כפיה, ופרנסתנו היתה בדחק רב..." (שם, בסעיף 7).

3.דא עקא, כי ביום 30.7.09 התקבל במשרדי המשיבה מכתב מאת בא-כוחה של העוררת, ובו נכתב כי "בשנת 1939 עברה גב' מימון יחד עם משפחתה לעיר תוניס..." (ההדגשה הוספה). במכתב נוסף, שהתקבל כחודש מאוחר יותר, כתב עורך-הדין למשיבה כי העוררת חייתה בשנת 1942 בעיר תוניס.

אפילו התעלמנו מסתירה לכאורית זו שבין האמור בהצהרה לבין מה שנרשם במכתב הראשון, ופטרנו אותה כטעות שבתום לב, על הפער בין תוכן ההצהרה לבין התיאור שגוללה העוררת בעדותה בפנינו על-פה נתקשה עד מאד לגשר. ראשית סיפרה העוררת בעדותה, כי איש לא העביר את המשפחה לתוניס, אלא זו עקרה לשם מרצונה. בניגוד לרושם העשוי להיווצר מקריאת ההצהרה, ברקע לדברים לא עמדה פריצת המלחמה, אף לא כניסת הגרמנים לתוניסיה, אלא מחלתה של האם ורצונה להיות קרובה אל הרופא שטיפל בה (פרוטוקול מיום 9.8.11, בעמ' 2, ש' 20). העוררת אמנם הוסיפה וציינה כי גם פחד עמד ברקע הדברים, והיה זה החשש מפני פגיעתם של ערבים תושבי ת'אלה בנשים יהודיות (שם, בעמ' 1, ש' 16-15). ברם, זכרו של חשש מעין זה לא בא בהצהרתה, וגם בעדותה היא התקשתה להציג באשר לו גרסה סדורה. כל אלה עלו בתשובותיה לשאלותיהם של באי-כוח המשיבה:

"ש.

ת.

ש.

ת.

ש.

ת.

ש.

ת.

את כותבת בתביעתך שהעבירו אתכם לתוניס מתאלה. הייתי נורא קטנה, אני לא יודעת.

כתבת שאתם הועברתם, זה אומר העבירו אתכם בכוח ומי זה העבירו?

אני לא זוכרת, אמא אולי פחדה, אני הייתי קטנה מאוד...

...