מימון נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית בת 30 אשר הושתה על המבקשת ביום 5.2.12 ע"י פקד נתנאל אבנר באת"ן לכיש , אשדוד .

הפסילה המנהלית ניתנה בגין דו"ח משטרתי וראיות המצויות בו לפיו נהגה המבקשת כאשר רכוז האלכוהול בליטר אויר נשוף אשר נשפה עמד על 365 מיקרוגרם.

המבקשת באמצעות ב"כ עתרה כי רישיונה יושב לה וכי תבוטל הפסילה המנהלית או לחילופין תקוצר.

בדיון שנערך לפניי חזר בו ב"כ המבקשת מטיעוניו בכל הנוגע לראיות הלכאוריות , וטוב שכך לאור האמור בעניין שגיב בר שלום , והשתית את טענותיו בעיקר באלו המצויות בטווח ההומני לפיו מדובר באם הנזקקת לרכבה במיוחד בימי הפורים הממשמשים ובאים וכן לצורך אישה עיוורת לה , לפי תצהיר שהוגש, מסייעת המבקשת בפעילויות יומיומיות הנוגעות לה ולילדיה.

המשיבה התנגדה לבקשה לגופה ואף טענה כי לבימ"ש זה אין כלל סמכות מקומית לדון בבקשה היות ומדובר בדו"ח אשר ניתן למבקשת ובגינו עתידה להישפט בבית המשפט לתעבורה בתל אביב .

ב"כ המבקש לא כפר בעובדה זו אולם טען כי כל עוד לא הוגש הדו"ח ונחתם הרי קיימת סמכות מקומית אף לבימ"ש זה לאור מקום מגורי המבקשת.

במחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים דעתי כדעת ב"כ המבקשת ולהלן נימוקיי.

עניין הסמכות המקומית אכן הורחב והוא מצוי אף בהליכים פליליים המצויים מעבר לאמור בסעיף 149 – יעויין קדמי על סדר הדין הפלילי חלק שני (ספר ראשון)בעמוד 773.

ככלל הסמכות המקומית של בתי המשפט לתעבורה לפי סעיף 25 לפקודת התעבורה חופפת את הסמכות המקומית של בתי משפט השלום לפי סעיף 43 לחוק בתי המשפט.

יודגש כי בצו המסמיך את בתי משפט השלום ניתנה חפיפה לסמכות המקומית של בית משפט השלום לדון בעבירות שבוצעו במחוז כולו בין אם מדובר במקום ביצוע העבירה או מגורי הנאשם. יעויין צו בתי המשפט (הקמת בתי משפט השלום ואזור שיפוטם ) התש"ך – 1960 בס' 2א(א).

במקרה דנן מצויים אנו בשלב בין השמשות כאשר מחד הדו"ח שהינו כתב אישום בפוטנציה כלפי בית המשפט אמור להיות מוגש כדבר שבשגרה לבית המשפט לתעבורה בתל אביב לאור מיקום ביצוע העבירה ומאידך ברצונה של המבקשת לדון בבקשתה לפי מקום מגוריה.

יושם אל לב כי לאור הנתונים שהוצגו לעיל עניין לנו לכאורה בסמכות מקומית נפרדת , בהגדרת המחוז, בין מיקום העבירה למקום מגורי הנאשם.

לטעמי במידה וכתב האישום היה מוגש בפועל ואפילו באותו מחוז הייתה הבקשה לדעת הכל נגררת אחר בית המשפט הספציפי אליו הוגש ואפילו קיים בית משפט מוסמך אחר באותו מחוז.

אולם המקרה דנן מציב בעיה שונה אשר בגינה קיימת מחלוקת בפסיקה אשר מחד אוסרת פנייה שכזו יעויין בפ"מ 7399-12-11 (שלום לתעבורה באר שבע ) ונימוקיו אשר צורף על ידי התביעה ומאידך צ"א 42811-02-11 אשר תומך בעמדת המבקשת .

יודגש כי לא הוגשה כל פסיקה מחייבת מביהמ"ש העליון ואף לבדיקתי יכול ואינה קיימת עדיין בסוגיה זו.

אני סבור כי במקרים מעין אלו מקום בו טרם נחתם והוגש כתב אישום הסמכות המקומית נתונה לאחד משתי המקומות – המקום העתידי אליו גילתה דעתה המדינה כי ברצונה להגיש את כתב האשיום ומאידך מיקום הקצין הפוסל לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה – ואנמק גישתי.

בקשה לביטול פסילה מינהלית הינה תחום המצוי בבין השמשות של הדין הפלילי והמשפט המנהלי .

אף הטענות המצויות בו עוסקות מחד בסמכות והפעלת שקול הדעת המנהלי ומאידך בפן הראייתי הנוגע לצד הפלילי.

כאשר נחתם והוגש כתב האישום הרי שההליך נגרר אחר כתב האישום והצד המנהלי נבלע בו בפן הסמכות המקומית.