מימון נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהחלטתה מיום 4.4.12 קבעה למערער דרגת נכות קבועה בשיעור של 5% בגין פגיעה בעבודה מיום 12.8.04.

2.המערער טוען כי הוועדה הרפואית טעתה כאשר ניכתה 10% מנכותו בגין מצב קודם בלא שהראתה נתונים מוכחים. לטענתו הוועדה לא נתנה דעתה לבדיקת CT מיום 6.12.11. כמו כן טוען המערער כי הוועדה טעתה כשקבעה שאין קשר בין התאונה לבין תלונותיו בפן הנוירולגי והאורולגי, וכן לטענתו טעתה עת קבעה לו רק 5% בגין הפגיעה בצוואר מבלי לנמק את החלטתה. בנוסף טוען המערער כי טעתה הוועדה כאשר לא הפעילה את תקנה 15.

3.ב"כ המשיב טוענת כי הוועדה רשמה את תלונות המערער, ערכה בדיקה קלינית והתייחסה כראוי לבדיקת ה-CT מיום 6.12.11. באשר לניכוי מצב קודם טוענת ב"כ המשיב כי הוועדה ניכתה 10% מאחר שהמערער נפגע בתאונת עבודה קודמת בה נקבעה לו דרגת נכות בשיעור זה. באשר לתקנה 15 הוועדה כתבה כי המערער יכול להמשיך בעבודתו ודי בכך כדי לא להפעיל את התקנה.

4.הוועדה התכנסה ביום 4.4.12 וכתבה בפרק הממצאים הרפואיים:-

"ממצא רפואי בבדיקה ע"ש צווארי צידוד 60 מעלות לכל צד, הטיות צדדיות 40 מעלות, מגיע עם הסנטר עד 2 ס"מ מעצם החזה, אקסטנסיה 20 מעלות, ע"ש מותני מתכופף קדימה בצורה תקינה, אקסטנסיה 20 מעלות, יושב על מיטת הבדיקה עם גב זקוף וניתן לקבל יישור מלא של הברכיים SLR 60 מעלות דו"צ, אינו עובר משכיבה לישיבה לדבריו בשל כאבי גב, מבחן שובר משופר קיימת התארכות של 7 ס"מ מ-15 ל-22 בע"ש מותני צלקת של כ-10 ס"מ לאחר ניתוח בע"ש מותני מלפני כ-28 שנים. ברך ימין טווח תנועות מלא, יציבות קדמית אחורית ומידיו לטרלית שמורים, ללא סימנים מינסקייליים, ללא תפליט או נוזל. בדיקת כח גס בגפיים תחתונות בכל קבוצות השרירים תקין דו"צ. בדיקת תחושה הראתה ירידת תחושה ברגל ימין אולם הפרעת תחושה זו קיימת מאז אירוע TIA, ב-5/04 עם תלונות חוזרות לאורך השנים על הפרעת תחושה זו, החזרי ברכיים הופקו שווה דו"צ. החזרי אכילס לא הופקו (ככל הנראה הניתוח שעבר בעברו מלפני כ-28 שנים). בגפיים עליונות כח גס תקין והפרעת תחושה מימין כמו ברגל מאותו הסיבה שצוינה מעלה כתוצאה מאירוע ה-TIA. אורולוגיה בטן רכה לא נמוש ולא נוקש כיס שתן, אשכים תקינים, פין תקין. בדיקה רקטלית ערמונית גדולה שנמושה בקצה אצבע הבודק, טונוס פי הטבעת תקין, רפלקסים של אקר מסטר ובולבול קורנזוס לא הופקו. בדיקת CT לע"ש מותני מ-7.1.01 הדגימה תעלה ספינלית צרה בין 9-10 מ"מ לכל היותר עם שינויים ובלטי דיסק LS4-L5 דיסק מרכזי ושמאלי ב- L5-S1 בליטה פרופלס בינוני של דיסק מרכזי וימינה (בחלקו מסוייד), ממצאים המתאימים לשינויים ניווניים. CT מ-6.12.11 בגובה L3-L4 בלט דיסק דיפוזי עם הסתיידות, בלט דיסק דיפוזי L4-L5 שנראה גם בשנת 2001 ב-L5-S1 אותו דיסק אחורי שהראה גם בשנת 2001 עם הסתיידות ויש גם היצרות פורמנלית גרמית כביטוי להזדקנות של ע"ש המותני. CT לע"ש צווארי מ-26.1.12 הודגמו בלטי דיסק קטנים דיפוזיים עם לחץ קל על השק הדורלי ולא על החוט, בגובה C5-C6 זיז אחורי שמאלי עם בלט דיסק הלוחץ על העצב C6 במוצאו, קיימת היצרות הנקבים דו"צ משנית לספונדילוזיס וזיזים אחוריים. מבחינת אורולוגית הוועדה עיינה במסמכים מקופ"ח בשנת 2002 שנתיים לפני התאונה דלקת של יותרת האשך מימין שרגישה עד היום, בשנת 2009 5 שנים לאחר התאונה בירור אורולוגי בשל הגדלת הערמונית, ב-30.12.11 בירור בשל תלונות של אין אונות כולל טיפול ללא ביצוע NPT."

בפרק אבחנות כתבה הוועדה:

מצב לאחר נפילה וחבלה בצוואר, גב תחתון וברך ימין ותלונות על תפקוד מיני.

בפרק סיכום ומסקנות כתבה הוועדה:

" מבחינה אורטופדית מבחינת ע"ש צווארי הוועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות בשיעור 5% לפי סעיף מותאם 37(5)(א) במחציתו וזאת בשל הגבלה קלה מאוד בתנועות ע"ש הצווארי וללא חסר עצבי ובעיון בתיקו הרפואי הקודם אין עבר רפואי לעניין ע"ש צווארי. לגבי גב תחתון נכותו הינה בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א) ומזה יש לנכות סך 10% לפי סעיף 37 (7)(א) מאחר ונפגע בתאונת עבודה קודמת ונקבעה לו נכות בשיעור זה סה"כ נכותו בגין גב תחתון הינה בשיעור 0%. לגבי ברך ימין לא קיימת כל הגבלה המקנה אחוזי נכות. מבחינה נוירולוגית אין נכות הקשורה לתאונה מאחר והבדיקה הקלינית הייתה תקינה וחוסר התחושה שנמצא הינו ישן מאז אירוע ה-TIA שאינו קשור לתאונה הנידונה. מבחינה אורולוגית / סקסולוגית הבירור הסקסולוגי לגבי התפקוד המיני החל כ-7 שנים (!) לאחר התאונה הנידונה ו-4 חודשים לפני קיום ועדה זו, הבירור לא הראה את הסיבה לבעיה בתפקוד המיני והוועדה לא מצאה בבדיקתה היום מנגנון פיזיולוגי שיקשור תלונות אלו לתאונה הנידונה כשאין פגיעה נוירולוגית, כפי שצוין לעיל לכן הוועדה אינה מוצאת קשר סיבתי בין תלונות אלו לתאונה הנידונה. הוועדה אינה קובעת נכות בתקופת הפער בדמי פגיעה. "

דיון בהפעלת תקנה 15:" לדעת הועדה אין מקום להפעלת תקנה 15 יכול להמשיך בעבודתו".

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

הוועדה התייחסה לבדיקת ה-CT מיום 6.12.11 וקבעה שהממצאים שנצפו בבדיקה, נצפו גם בשנת 2001. הוועדה הסבירה מפני מה ניכתה מצב קודם -זאת מאחר שהמערער נפגע בתאונת עבודה קודמת ונקבעה לו נכות בשיעור זה ע"י ועדה בעבר.

באשר לעניין הנוירולוגי והאורולוגי הוועדה כתבה כי אין נכות הקשורה לתאונה מאחר שהבדיקה היתה תקינה וחוסר התחושה שנמצא הינו ישן ואינו קשור לתאונה. כך גם לגבי התחום האורולוגי, הוועדה כתבה כי הבירור הסקסולוגי לגבי התפקוד המיני התחיל לפני התאונה וכתבה שלא מצאה קשר בין התלונות לבין התאונה- מדובר בקסיעה רפואית ואין מקום להתערב בה. יש לזכור שלא כל בעיה רפואית אצל נכה קושרה לתאונת העבודה אותה עבר. באשר להפעלת תקנה 15, משקבעה הוועדה שהמערער יכול להמשיך בעבודתו אין מקום להפעיל את תקנה 15 ולכן אין פגם בהחלטתה.

6.גם דין טענת המערער בקשר לקביעת אחוזי הנכות בתחום האורטופדי, להידחות. הוועדה הסבירה כי העניקה 5% נכות לפי סעיף ליקוי מותאם 37(5)א במחצית וזאת בשל הגבלה קלה מאוד בתנועות עמוד השדרה הצווארי וללא חוסר עצבי. מדובר בהחלטה רפואית ואין מקום להתערב בה.

7.כאמור לא מצאתי פגם משפטי בהחלטת הוועדה הרפואית המצדיק את התערבות בית הדין. החלטת הוועדה מנומקת ומבוססת על הבדיקה הקלינית, על בדיקות ההדמייה שהיו בפני הוועדה ועל התיק הרפואי של המערער. הוועדה ניכתה 10% נכות בשל דרגת נכות שהוענקה בגין תאונת עבודה קודמת וכאמור לא נפל פגם משפטי בנוגע להפעלת תקנה 15.

8.אין צו להוצאות.

9.ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה , לסגנה או לשופט שנתמנה לכך ע"י הנשיאה.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ד, (29 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.