מימון נ' ביטקובר

פסק דין

1. על פי כתב התביעה ביום 1.7.09 נסע רכב התובעת בזהירות ובאיטיות בכביש דו-סטרי צר ומפותל המשמש לנסיעה לשני הכיוונים. לפתע הבחינה נהגת הרכב ברכב הנתבעת המגיע מהכיוון הנגדי ועצרה עצירה מוחלטת כדי להימנע מתאונה אך רכב הנתבעת המשיך בנסיעה ופגע בחזית רכב התובעת. התובעת תובעת את עלות תיקון הרכב, שכ"ט שמאי, טרחה ועוגמת נפש והפרשי הצמדה.

על פי כתב ההגנה נסעה הנתבעת במהירות סבירה וכשעברה עיקול ימינה הבחינה ברכב התובעת כשהוא בנתיב השמאלי. על פי כתב ההגנה התובעת לא חזרה לצד הימני גם לאחר שהבחינה ברכב הנתבעת. כיוון שהתובעת הייתה בעליה והנתבעת בירידה הצליחה התובעת לבלום קודם לנתבעת. על פי כתב ההגנה רוחב הכביש מאפשר מעבר שתי המכוניות.

2. בדיון העידו התובעת והנתבעת. אין מחלוקת כי ההתנגשות בין שני הרכבים היתה חזיתית. כל צד מטיל את האחריות לסטייה מנתיב הנסיעה על הצד השני. כעולה מעדויות שתי הנהגות מדובר בדרך מפותלת וצרה אך יש בה מקום לשתי מכוניות במקביל.

לאחר ששקלתי את העדויות ואת מיקום הפגיעה ברכבי הצדדים כעולה מהתמונות שהציגו אני סבורה כי הן רכב התובעת והן רכב הנתבעת סטו ממסלולן באופן שאפשר את התרחשות התאונה. אשר על כן יש מקום להטלת אחריות על הנתבעת בגין התרחשות התאונה אך יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור 50% להתרחשותה.

3. התובעת הציגה חוות דעת שמאי וחשבונית מס בגין עלות התיקון בסך 9570₪. עוד הציגה חשבונית מס בגין שכר טרחת שמאי בסך 932₪. בנסיבות העניין איני רואה מקום לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש.

אני מחייבת אפוא את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5250 ₪ (המהווה מחצית מהסכומים שפורטו לעיל), הפרשי הצמדה וריבית כחוק על סכום זה מיום ששולם בסך 200₪ וכן הוצאות משפט כולל אגרה בסך של 200 ₪.

ניתן היום, ל' ניסן תש"ע, 14 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: