מימון ואח' נ' סבר

החלטה

זוהי בקשה לביטול פס"ד שניתן נגד המבקש ביום 11.11.09 בהעדר כתב הגנה מטעמו.

בתיק ביהמ"ש מצוי אישור מסירה לנתבע בכתובתו: רח' הגומא 6 א' קדימה.

נטען כי על אישור המסירה חתמה מירב, גרושתו של המבקש, המתגוררת בשנים האחרונות בנפרד ממנו. לטענתו נמסר לו כתב התביעה רק ביום 24.11.09 מאחר שכתב התביעה היה במעטפה סטנדרטית, ומקבלת כתב התביעה לא חשדה שמדובר במסמך חשוב, שיש להעבירו מיידית לנמען.

המבקש טוען כי כתובת מגוריו הינה ברח' שחף 49 בקיבוץ שריד, וכי המשיבים היו עמו בקשר בכתובת זו במשך השנה וחצי האחרונות.

בסעיף 3 לבקשת הביטול טוען בא כוחו של המבקש כי גרושתו של המבקש מתגוררת בשנים האחרונות, כאמור לעיל, בנפרד מן המבקש בכתובת זו.

טענה זו אינה נשמעת אמינה לנוכח העובדה כי בחוזה שנחתם בין הצדדים ביום 19.3.08 ציין המבקש את כתובתו: רח' הגומא 6 א' קדימה. לו התגוררה גרושתו בכתובת זו בשנים האחרונות בנפרד ממנו, כיצד ציין המבקש כתובת זו ככתובתו, ומדוע לא מסר את כתובתו המעודכנת, או לחילופין טרח לציין כי הכתובת בקדימה היא כתובת גרושתו.

יתר על כן: בסעיף 15 לחוזה שכותרתו "הודעות" (צריך להיות סעיף 14), צויין מפורשות בסעיף 14.1: "כתובות הצדדים למטרת חוזה זה הינן כמפורט במבוא לחוזה זה". ובסעיף 14.2: "כל הודעה שתישלח עפ"י כתובות הצדדים הנקובות לעיל בדואר רשום, תיחשב כאילו הגיעה לצד הנשגר..".

אם מסר המבקש כתובת שאין הוא מתגורר בה בעת עריכת ההסכם - אין לו להלין אלא על עצמו שלא קבל את מסמכי התביעה, אם אכן לא קיבל אותם.

צודק ב"כ המשיבים כי אין בהסכמה שהמען למסירת כתבי בי"ד יהיה במענם של ב"כ הצדדים, כדי ליצור בלעדיות למסירה, ומקובלת עלי עמדתו כי אין בכך כדי לפגוע בכשרות המסירה עפ"י תקנות סדר הדין האזרחי, דהיינו לכתובות הצדדים, וכתובות הצדדים הן כפי שנרשמו שחור על גבי לבן בחוזה המכר.

עפ"י נספחי כתב התביעה, כתבו המשיבים למבקש מספר מכתבים לכתובתו בקדימה, ולא הועלתה כל טענה שהם נשלחים לכתובת לא נכונה.

מכתבי המשיבים לא נשלחו מעולם לקיבוץ שריד, ולא ברור מהיכן שלף המבקש את הטענה כי הם היו עמו בקשר בשנה וחצי האחרונות בכתובת זו.

כתב התביעה נשלח לכתובת המבקש שצויינה בחוזה המכר, ואין לקבל את הטענה כי זו לא היתה כתובתו בשעת עריכת ההסכם, טענה המנוגדת להוראות סעיף 14 על סעיפיו הקטנים.

סוף דבר: מסירת מסמכי התביעה בוצעה כדין, וביטול פסה"ד, אם בכלל, הוא משיקול דעת ביהמ"ש ולא מחובת הצדק.

אשר לסיכויי ההגנה, שהם האלמנט העיקרי והחשוב, נראה שהגנתו של המבקש קלושה למדי.

כתב התביעה מפרט בהרחבה את טענות התובעים כנגד הנתבע בנוגע להפרתו את חוזה השכירות: חריגות הבנייה, והצורך לקבל היתר עבורן; אי המצאת המסמכים הנדרשים להעברת הזכויות ע"ש התובעים במועד המוסכם, והפרות נוספות המפורטות בתביעה.

הנספחים המצורפים לכתב התביעה תומכים רובם ככולם בטענות התובעים, ודי לצורך כך לעיין בהתכתבויות הנוגעות להיתרי הבנייה, ובמכתבי ועדת התכנון והבנייה במועצה האזורית חוף הכרמל, ורכז התכנון בחב' לפיתוח קיסריה.

תצהירו של המבקש, לעומת זאת, אינו מספק הסברים ממשיים להפרות אלה, ובכל הנוגע לחריגות הבנייה, מסתפק המבקש במשפט לקוני (סעיף 14) שאינו תואם את המימצאים העובדתיים.

עם זאת, סבורתני שאין לנעול את שערי ביהמ"ש בפני המבקש, ומן הראוי לאפשר דיון ממצה בטענות הצדדים ובמחלוקות לגופן.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני מחליטה כי פסה"ד יבוטל בהתמלא התנאים המצטברים הבאים: