מימון ואח' נ' ואנונו ואח'

פסק דין

פתח דבר:

בפני תביעה כספית ע"ס 32700 ₪ שעניינה דרישה לתשלום בגין שירות שטוען התובע והנתבע שכנגד (להלן:"ציון מימון/התובע") שנתן לנתבעת ולתובעת שכנגד (להלן:"גב' ואנונו/הנתבעת"), בביצוע פעולות לקבלת דירתה מקבלן ובגין פעולות שביצע עבורה לצורך מכירת הדירה. כן, הוגשה תביעה שכנגד ע"י גב' ואנונו כנגד התובע, בגין עלויות החלפת מנעול לדירה, הוצאות שנטען כי נגרמו לה כתוצאה נקיטת הליכי גבייה כנגד ע"י התובע וכן בגין ייעוץ משפטי ועוגמת נפש, בסך כולל של 17,550 ₪. בנוסף, נשלחה הודעת צד ג' למר ברוך מימון, בטענה כי הוא זה אשר הסמיך את התובע לבצע פעולות הקשורות בדירה, ככל שאלו בוצעו.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים:

אין מחלוקת, כי במהלך שנת 2010 רכשה התובעת דירה בהקמה מקבלן בפרוייקט "סמייל" בפתח תקווה (להלן: "הדירה"). במקביל רכש גם התובע דירה באותו הפרויקט. עוד אין מחלוקת, כי התובעת שכרה את שירותיו של צד ג' שהינו עו"ד לטפל עבורה ברכישת הדירה, וכי בגין שירות זה שולם שכר טרחתו של צד ג'. אין מחלוקת כי התובעת חתמה על יפוי כוחו של צד ג' כבא כוחה, לעשות בשמה את כל הפעולות הקשורות ברכישת הדירה והעברת רישום הזכויות בנכס על שמה (העתק יפוי הכח צורף כנספח 1א' לכתב התביעה).

התובע, שהינו אחיו של צד ג', טען במסגרת כתב תביעתו וגם בעדותו בפני, כי גב' ואנונו יצרה עימו קשר ישיר וביקשה ממנו כי יבצע עבורה פעולות רבות ומגוונות לשם קבלת הדירה והכנתה למגורים ובהן פעולות משפטיות (מול הרשויות והקבלן) והן פעולות אחרות (כגון, בחירת מטבח, דלתות, קרמיקות ועוד). לטענת התובע, ביצוע הפעולות שנתבקש ע"י הנתבעת לבצע דרש ממנו עבודה רבה והקדשת זמן ניכר. לטענת התובע, הנתבעת הגיעה עימו להסכמה לפיה, בגין שירותיו ישולם לו סך של 20,000 ₪. לטענת התובע, קיבל מן הנתבעת יפוי כח לבצע את הפעולות האמורות בשמה, ולעניין זה הפנה ליפוי כח שצורף כנספח 1 לכתב התביעה. לטענת התובע, לשם ביצוע הפעולות, היה בקשר טלפוני רציף עם הנתבעת. עוד טען, כי בשלב מאוחר יותר, עת חפצה הנתבעת למכור את הדירה, סוכם כי בעבורה תשלום נוסף בסך 10,000 הוא יסייע לה בכך (לרבות פרסום הנכס, איתור קונים פוטנציאליים, ביקורים בנכס וכו'). לטענת הנתבע לא פעל כמתווך אלא נכנס בנעלי הנתבעת וכידה הארוכה, הואיל וזו לא גרה בישראל. לאחר שאיתר קונים פוטנציאלים, התנהל מו"מ באמצעות אחיו, צד ג', אך זה לא הובשל כדי חתימה על הסכם מכר. לטענת התובע, פעל כשליח נאמן של הנתבעת וכדבריו "קיבלתי מנדט מלא לפעול למענה" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 12). בגין האמור, דורש התובע לחייב את הנתבעת בסך 20,000 ₪ בגין פעולות הרכישה, 10,000 ₪ נוספים בגין פעולותיו למכירת הדירה, וכן סך 2700 ₪ נוספים בגין הוצאות משפטיות.

בין טענות התובע לטענות הנתבעת ישנו פער עובדתי עצום. לטענת הנתבעת, מעולם לא שוחחה עם התובע ישירות, למעט שיחה אחת בשלבי מכר הדירה, בשיחה בה דרשה ממנו להשיב לה את המפתח לדירתה. לטענתה, מעולם לא ביקשה ממנו כי יבצע עבורה כל פעולה לשם קבלת הדירה והכנתה למגורים, מעולם יפתה את כוחו לעשות כן וממילא לא התחייבה כלפיו לשלם לו סכום כלשהו בעבור זאת. ביחס לביצוע כל הפעולות המשפטיות לקבלת הדירה, יפתה את כוחו של צד ג, עו"ד ברוך מימון, ובאשר לרכישת קרמיקות, דלתות ומטבח – עשתה זאת בעצמה ופעם אחת באמצעות גיסתה. ביחס ליפוי הכח שצורף ע"י התובע כנספח 1 לכתב תביעתו, החתום ע"י צד ג', עו"ד ברוך מימון, טענה כי צד ג' מעולם לא יידע אותה ביחס למתן יפוי הכח לאחיו, וכי היא בוודאי לא ביקשה זאת ממנו. לטענתה, פגשה את התובע פעם אחת, במקרה, בעת רכישת הדירה, וכי מעבר לכך לא היה לה כל קשר איתו. עוד מסרה כי צד ג' יצג אותה ברכישת הדירה, ובמהלך השנתיים (בין 2010-2012) בביצוע הפעולות הקשורות עם קבלתה מן הקבלן. כל התנהלותה הייתה מול צד ג' ומעולם לא מול התובע. גם באשר למכירת הדירה, טענת הנתבעת כי מעולם לא ביקשה מן התובע לבצע פעולות למכירתה. הדבר היחיד שסוכם, באמצעות אח נוסף של התובע, אמנון מימון, היה כאשר פנה אמנון וסיפר לה שיש לתובע קונים לדירה וכי הוא רוצה בגין יצירת הקשר ביניהם סך 20,000 ש"ח, היא אישרה זאת, אולם עסקה זו מעולם לא יצאה לפועל ולבסוף נמכרה הדירה באמצעות מתווך בשם מיקי אוריין. רק באותו השלב, כאשר הבינה מאמנון ומברוך כי התובע מסרב למסור את המפתח של הדירה למתווך, יצרה קשר בעצמה עם התובע ודרשה את החזרת המפתח. לטענתה, התובע סירב להשיב לה את המפתח, ועל כן נאלצה להזמין מנעולן, שהחליף את המנעול בדלת. בגין כל האמור, ביקשה נתבעת והתובעת שכנגד לחייב את מר ציון מימון בעלות החלפת המנעול, בנזקים שנגרמו לה לטענתה בעקבות ניהול הליכי גבייה כנגדה ע"י התובע (של פסק דין בתיק זה שניתן בתחילה בהעדר התייצבות גב' ואנונו לדיון ואשר בוטל לאחר מכן) ובעקבות עוגמת נפש, סך 17,550 ₪.

מטעם התובעת העיד גם מר אמנון מימון, אחי התובע וצד ג', אשר מסר כי על פי ידיעתו מעולם לא היה כל קשר בין גב' ואנונו לבין התובע, בפרט לא ביחס לדירה. עוד מסר, כי ככל שהתובעת נדרשה לביצוע פעולות כלשהן הקשורות בהכנת הדירה, פנתה אליו או אל אישתו, אביבה. הקשר היחיד שידע לספר עליו בין התובע לנתבעת, נוצר כאשר פנה אליו התובע וביקש ממנו להציע לנתבעת שהוא יקשר בינה לבין קונים פוטנציאליים לרכישת הדירה ובעבור זאת ביקש תשלום, תחילה בסך 30,000 ₪ ולאחר מכן סוכם ע"י 20,000 ₪, וכן כאשר סירב התובע להשיב לנתבעת את המפתח לדירתה.

צד ג' העיד גם הוא בפני. צד ג' מסר, כי הינו עו"ד במקצועו וכי הנתבעת פנתה אליו וביקשה ממנו לסייע לה ברכישת הדירה, בגין שירות זה שולם לו שכר טרחה. בשלב מאוחר יותר, נתנה לו הנתבעת יפוי כח, אך ורק לצורך קבלת מסמכים עבורה, אולם בשלב מאוחר יותר ביקשה ממנו לבצע פעולות שקשורות בקבלת הדירה. לשאלת בית המשפט באשר ליפוי הכח שנתן לתובע, מסר כי התובע שימש כשליח משפטי, לא עבורו, אלא עבור הנתבעת, וכי הוא יפה את כוחו לבקשתה, וזאת באמצעות יפו הכח שנתנה לו הנתבעת קודם לכן, כעורך דינה. לטענת צד ג', הייתה זו הנתבעת שהציעה את מר ציון מימון לטפל עבורה בקבלת הדירה והכשרתה ולאחר מכן גם במכירתה.

מטעם צד ג' העיד עו"ד עוזר אריאב, שאישר שצד ג' ניהל מולו מו"מ למכירת הדירה. עוד מסר כי האדם שעבר מולו "מבחינת עבודת רגליים" היה התובע, וכי צד ג' עבד איתו יותר "בחוזים משפטיים" (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 31-32).

דיון והכרעה:

לאחר שלמדתי טענות הצדדים לעומקן ושמעתי טיעוניהם בעל פה והעדים מטעמם, נחה דעתי כי דינה של התביעה להידחות.

כאמור, טען התובע כי מכח התקשרותו עם הנתבעת, חבה לו האחרונה תשלום שסוכם בין השניים. מנגד טענה התובעת, כי לא היה לה כל קשר עם התובע, כי מעולם לא התחייבה לשלם לו מאומה וכי לו הסמיכו צד ג', היה זאת על דעתו בלבד וללא ידיעתה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, אני מוצאת את עדותה של הנתבעת כמהימנה עלי ועל כן אני דוחה את גרסתו של התובע.

עדותה של הנתבעת הייתה עקבית, קוהרנטית והינה מתיישבת עם המסמכים שהוצגו בפני, בעוד שמעדותו של התובע עלו תהיות וספקות. כך למשל, בכתב הגנתו לתביעה שכנגד טען התובע "עדכנתי טלפונית את חיה מעת לעת בדבר התקדמות בבחירת האביזרים לדירה". בעדותו בפני טען התובע תחילה כי היה קשר טלפוני קבוע ורצוף בינו לבין התובעת, לאחר מכן חזר בו וטען כי "זה לא התנהלות שוטפת, חדשות לבקרים...פעם בחודש באה ואמרה לי" (עמ' 5, שורות 4-5). לאחר מכן, תיקן עצמו פעם נוספת וטען כי "היא הייתה איתי בקשר רציף, לא כל יום ושבוע, אבל אחת לשבועיים דיברנו. הסברתי לה, עדכנתי אותה מה קורה...היה לה נייד, היא הייתה מתקשרת אלי בדרך כלל. היו לה שלושה טלפונים...". יודגש, כי התובע לא הציג רישומי שיחות טלפוניות שלו, אף שהיה ער לכך שטענתה של התובעת בכתב הגנתה, היא כי מעולם לא ניהלה כל קשר טלפוני או אחר עם התובע. עובדה זו, יש לזקוף לחובתו של התובע שנטל השכנוע רובץ לפתחו ואשר נמנע מלהביא ראייה מהותית להוכחת טענותיו.

גם באשר ליפוי הכח שטוען התובע כי ניתן לו ע"י הנתבעת, סבורני כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענותיו – ראשית, מהמסמך שצורף כנספח 1 לכתב התביעה, עולה מפורשות כי המדובר ביפוי כח שניתן לו ע"י אחיו, עו"ד ברוך מימון, לביצוע פעולות טכניות הקשורות בקבלת הדירה, כשליח משפטי, ובו נכתב "הח"מ [היינו, עו"ד ברוך מימון – א.ה.ה], משמש מיופה כוחה של הגב' חיה ואנונו (להלן: רוכשת הדירה), בין היתר בכל הנוגע לקבלת הדירה שבנדון... הח"מ מסמיך בזאת את מר ציון מימון...לבצע מולכם בשמו ומטעמו את כל הפעולות הנדרשות לצורך קבלת הדירה והחזקה בה, לרבות חתימה על פרוטוקול מסירה וכל כל פעולה אחרת הנדרשת לשם כך". מלשון יפוי כח זה, עולה באופן ברור, כי ניתן לתובע מאת צד ג' ומתוקף יפוי הכח שניתן לצד ג' מאת התובעת כבא כוחה. צד ג' אף אישר בעדותו, כי הפונקציה שמילא התובע מכח אותו יפוי כח הייתה של שליח משפטי. מהימנה עלי עדותה של הנתבעת שטענה כי לא היתה לה כל ידיעה על כך וכי מעולם לא ביקשה את מעורבותו של התובע. מנגד, עדותו של התובע, גם לעניין זה, אינה אחידה, שכן בתחילה טען "קיבלתי ממנה יפוי כח" (עמ' 4, שורה 17) ולאחר מכן מסר כי "אין יפוי כח ישיר ביני לבין הגב' ואנונו".

לא עלה בידי התובע להוכיח את עצם ביצוע הפעולות שטען כי ביצע עבור גב' ואנונו, פרט לפעולות משפטיות שביצע כאמור כשליח משפטי שנטל אחיו. לו אכן היה מדובר בפעולות אין ספור של קשר עם ספקים והזמנות כפי שנטען, סביר להניח, כי היתה נותרת בידי התובע תכתובת הקשורה בכך (הזמנות, חשבוניות וכד'). דא עקא, שהתובע לא הציג בפני ולו בדל ראיה לעניין זה, ונראה כי לא בכדי. גם ההזמנה שהציג בפני, לפיה ביצע לכאורה הזמנת קרמיקה עבור הנתבעת, אינה מוכיחה כי אכן הוא זה אשר ביצע את ההזמנה וודאי שאין בה בכדי להוכיח שהייתה זו התובעת אשר ביקשה ממנו לבצעה, ככל שאכן ביצעה.

מכל האמור עולה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח, כי התובעת אכן ביקשה ממנו – ישירות – לפעול עבורה לקבלת הדירה. גם באשר להתחייבותה של הנתבעת לשלם לו סך כלשהו בגין ביצוע פעולות כלשהן, לא הציג התובע ולו ראשית ראיה. גם צד ג', לא העיד כי הוא יודע על סיכום כספי בין התובע לנתבעת ביחס לפעולות הקשורות בהכנת הדירה. גם לעניין זה, מהימנה עלי עדותה של התובעת. טענת התובע, כאילו משך פרק זמן בלתי מבוטל של חודשים ארוכים, טיפל עבור הנתבעת בסידורים הקשורים בהכשרת הדירה למגורים ומשך כל הזמן הזה לא פנה אליה בכתב, ולו פעם אחת ולו באמצעות דוא"ל או בהודעת טקסט טלפונית, כדי לתזכר אותה באשר לתשלום או לעדכן אותה באשר להתנהלות בדירה ולא ציין נושא התשלום בפני מי מאחיו, הינה בלתי סבירה בעיני ואינה מתיישבת עם הגיון החייב והשכל הישר.

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה טענות התובע, כי הנתבעת ביקשה ממנו לטפל עבורה בקבלת הדירה והכנתה למגורים, כי יפתה את כוחו לשם כך וכי התחייבה לשלם לו בעבור שירותיו אלו סך 10,000 ₪.

באשר למכירת הדירה – נחה דעתי, כי בשלב מסוים הסכימה הנתבעת לשלם לתובע סך 20,000 ₪, בעבור זה שיקשרה עם קונים פוטנציאליים לרכישת דירתה. עם זאת, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה כי הקשר לעניין זה היה נקודתי בלבד ונוצר ביוזמתו של התובע באמצעות אחיו אמנון. מהימנה עלי עדותו של מר אמנון מימון, מטעמה של התובעת, שכן עדותו הייתה גם היא קוהרנטית ועיקבית וניכר כי לא בנקל הגיע למוסרה כנגד שני אחיו. משאין מחלוקת כי המגעים עם הרוכשים הפוטנציאליים שסיפק התובע, לא התגבשה לכדי הסכם מכר, הרי שממילא, גם לפי הסיכום בין הצדדים, לא זכאי התובע לתשלום. פרט לכך, כמובן שהתובע אינו זכאי לדמי תיווך, בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 . אף שטען התובע, כי לא פעל כמתווך, הרי שהפעולות שטוען כי ביצע עבור הנתבעת (פרסום הדירה, הצגתה לרוכשים פוטנציאליים וקישורם לנתבעת לשם חתימה על הסכם מכר) הן פעולות מובהקות של תיווך. מכל מקום, מצאתי כאמור, כי גם עבור פעולות אלו, ככל שאכן נעשו, לא זכאי התובע לתשלום וכי לא היה כל סיכום לתשלום בעבורן, מעבר לעסקה נקודתית שלא התגבשה לבסוף לכדי הסכם.