מילינסקי נ' ליטמן

פסק דין

כללי וטענות הצדדים:

תחילתו של ההליך בבקשה לביצוע בהוצל"פ, תיק מס' 01-03715-74-8, שיק על סך 360,000 ₪ משוך מחשבון הנתבעים, זמן פירעון 9.11.01, ונחזה להיות חתום על ידי הנתבעים, לפקודת "תיאטרון יהלום", (שם עסקו של התובע), ובגבו נחזית להיות חתימת היסב של התובע וציון הבנק בו הופקד השיק, בנק המזרחי בע"מ, כי זיכה חשבון המוטב. השיק חולל בהעדר פירעון, כאשר נרשם בו שהחשבון סגור. כאמור, השיק הוגש לביצוע כנגד הנתבעים על ידי התובע, ואין חולק שמדובר בצדדים קרובים ונוכח האמור.

על פי בקשת הביצוע, עילתה בפרק ו' לבקשה, שם נטען שהתובע אוחז בשיק בחתימת הנתבעים שלא כובד במועדו, על חשבון לא שולם דבר, הוצג לפירעון, ללא צורך בהודעת חילול. הנתבעים הגישו התנגדויות לבקשת הביצוע, כל נתבע בתיק בש"א נפרד, שאוחדו לדיון בפני, וכאשר מדובר באותו שיק ובאותה בקשת ביצוע.

טענות הצדדים

לטענת התובע, הכיר את הנתבעים במהלך 1998, אז פנה אליו הנתבע 1 (להלן: "ניר"), שלו, לאביו ולאחיו, הנתבע 2 (להלן: "רועי") יש עסק משותף "שמן הארץ", הפועל בתחום שיווק שמן זית (להלן: "העסק"). לטענתו, ביקש מהתובע לסייע להם במימון העסק, אשר נקלע לקשיים כלכליים. התובע טוען כי העניק לעסק הלוואות בסך כולל של שלושה מיליון ₪. לטענתו, ולשם מתן ההלוואות נאלץ לקחת הלוואות, למכור רכב, למשכן, לשעבד, וכן השתמש בכספי ירושה, ומכר את תכולת בית הוריו ז"ל. לטענתו, לשם פירעון ההלוואות, ניתנו לו שיקים אישיים של ניר, וכן שיקים של העסק, וביניהם השיק נשוא התביעה. לטענתו, ניר ביקש מס' פעמים הלוואות בין השנים 1998- 2002 , וזאת לשיקום העסק, התובע שחשש שכספי ההלוואה שנתן לא יוחזרו לידיו, המשיך לממן ולהזרים כספים. נטען, כי לאור ריבוי ההלוואות והבקשות למימון, נחתם בינו לבין ניר זיכרון דברים, המאשש את אופן ההתקשרות בין הצדדים, וכן סוכם, כי הנתבעים ימסרו כנגד ההלוואות שיקים דחויים, שיקים למוכ"ז ושיקים פתוחים, ועל מנת לאפשר לתובע להיות בטוח, כי חוב הנתבעים יפרע בסופו של יום. לטענתו, לאחר שראה כי הנתבעים מנהלים את עסקם בהפסד מוחלט, דרש להיות מעודכן במצבו הכספי של העסק, וכן הוסכם כי יקבל זכות חתימה בח-ן הבנק של העסק. לטענתו, חלק מהשקים שנמסרו לידיו חוללו בהעדר כיסוי מספיק, וכשהבין שאין לו ממי להיפרע, פנה לנתבעים במכתבים, אך אלה לא טרחו להשיב ובחרו להתעלם.

לטענת ניר הנתבע 1, שמסר את התצהיר המפורט יותר, בשם שני הנתבעים שהם אחים, ומכח היכרותו הטובה את הפרטים, מדובר בשיק גנוב ומזויף, שהוגש לביצוע בחוסר תום לב, ולתובע לא הייתה כל הרשאה להשתמש בו. לטענתו, בין הצדדים נרקמו יחסי ידידות, במסגרת היותו בעל מסעדה בשם "כרוביס" בר"ג, ושהתובע היה אחד מלקוחותיה. בדיעבד, הסתבר לנתבעים כי התובע טיפוס מפוקפק, ולא יציב, ובעבר ריצה עונש מאסר בפועל. נטען, כי התובע ניצל את יחסי האמון שבין הצדדים, גנב מתיקו של ניר את השיק נשוא התביעה, וכן שיקים נוספים, זייף חתימות ועשה ככל העולה על רוחו. לטענתו, מדובר בשיק שניתן כבטוחה להחזר הלוואות, שקיבל מהתובע עבור העסק. השיק הוחזר לו, לאחר ששילם את מלוא כספי ההלוואה ובצירוף ריביות עתק, ולא חייב דבר לתובע. לטענתו, עד שנת 2001, שולם לתובע סה"כ 600,000 ₪. נטען, כי שילם בעבור ההלוואות תשלום אחד במזומן של 600,000 ₪, וכן תשלום במזומן של 380,000 ₪ ו- 2 שיקים של 100,000 ₪, ובסה"כ 1,780,000 ₪, וכאשר התובע מסרב לתת לו קבלות עבור התשלומים. עוד נטען, כי עבור התשלום של 600,000 ₪, נערכה התחשבנות, והתובע החזיר לו שיקים ששימשו כבטחונות. אולם לאחר מכן , באחד הימים כאשר שהה בביתו של התובע, אז שכח אצלו את תיקו, התובע ניצל זאת, וגנב שיקים שהיו ברשותו, כולל את השיק נשוא התביעה , זייף את חתימתו של רועי, והגישו לפירעון מחדש. נטען, כי מלכתחילה לא הוספה חתימתו של רועי על השיק, אולם התובע רצה בטחונות וקיבל אותם, נטען, כי מעולם לא נתן הסכמתו לשיק בסכום כזה. השיק ניתן כבטחון לפירעון ההלוואות ששולמו, בצירוף ריביות והשיק הוחזר לידיו. בגינו של התובע הוגבל חשבון העסק והנתבעים, והוגשה בעניין, בקשה לביטול ההגבלה בבית משפט השלום ברחובות, ובגין הפקדת שיקים בניגוד למוסכם ובחוסר תום לב על ידי התובע.

רועי, בתצהיר התנגדות מצטרף לטענותיו של ניר, וכן טוען בעיקרו, כי החתימה הנחזית להיות חתימתו בשיק, החתימה השמאלית מבין שתי חתימות המושך, זויפה, כן חוזר כאמור, על טענותיו של ניר כי מדובר בתרמית של התובע. לטענתו עסק בעיקר בשיווק ומכירות, וניר היה אחראי על רכש, וכן שימש כמנהל כללי, והתעסק בהפצה, רכישה וגביה, ושניר , הוא זה שהיה בקיא בענייני הכספים של העסק.

הליכים נוספים שבין הצדדים או קרוביהם:

השיק נשוא הדיון שבפני הוגש לביצוע בהוצל"פ ביום 28.10.04. במהלך הדיון, הוברר כי התובע הגיש לביצוע שיק אחר על סך 1.5 מיליון ₪, שז.פ 18.7.02, כנגד מר ליטמן חנוך, שהוא אביהם של הנתבעים, אותו שיק הוגש לביצוע בהוצל"פ ביום 12.9.02, הוגשה לגביו התנגדות שהתקבלה, והעניין נדון לגופו בפני כב' השופט שלמה פרידלנדר בת.א (שלום ת"א) 077045/04, בו ניתן פסק דין הדוחה את אותה תביעה ביום 29.10.06. (להלן: "פסק הדין בענין חנוך ליטמן").

להלן סיכום פסק דינו של כב' השופט פרידלנדר, סעיפים 62-65 לפסק הדין:

" 62. התוצאה מן המקובץ היא כי נדחות טענותיו של הנתבע בדבר זיוף חתימתו על השיק הנדון, בדבר גניבת השיק מתיקו של ניר, ובדבר פירעון מלא של החובות לתובע עובר למילויו של השיק והצגתו לפירעון.

63. אולם, מתקבלת הטענה כי השיק מולא בסכום של 1,500,000 ₪ ללא הרשאה, נוכח אי-קיום התנאי-מכללא במסירת השיק החתום על החלק שלפיו לא ימולא בו אלא סכום החוב הנכון, בהתבסס על חשבון אמין.

64. כמו כן נקבע כי השיק שימש בידי התובע לפירעון חוב בגין הלוואות חוץ-בנקאיות שנתן לניר, אשר לא קוימו בהן הוראותיו של חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות. לפיכך השיק הנדון נגוע באי-חוקיות, ובנוסף לכך נסתרת נכונותו של הסכום שמולא בו על ידי התובע, גם באשר סכום החוב לשיטתו משקף ריבית הסכמית שאינה רלבנטית נוכח ביטול החוזה על ידי בית המשפט בפסק דין זה, כסמכותו לפי חוק ההלוואות.

65. לפיכך, התובענה השטרית נדחית. "

עם מתן פסק הדין, הועבר העתקו לעיוני, ומטעם הנתבעים.

עובר לסיום הדיון, התברר כי התובע הגיש לביצוע, בתיק הוצל"פ אחר, שיק נוסף על סך 50,000 ₪ שזמן פרעונו 9.11.01 (כמו השיק שבפני), וזאת ביום 8.1.06. מסיכומי הצדדים בתיק שבפני, עולה כי בקשר לאותה בקשת ביצוע הוגשה התנגדות שהתקבלה, והתיק עצמו נדון בת.א (שלום ת"א) 10744-07, בפני כב' השופטת חנה קלוגמן, בתיק זה נמחקה בתחילה התביעה על הסף עקב השתק פלוגתא, לנוכח פסק דינו של כב' השופט פרידלנדר, בע"א 2583-08, מחוזי ת"א כב' השופטת רות לבהר שרון, התקבל בהסכמה ערעור התובע בגין אותה החלטה, וכלשון בית המשפט בהחלטתו מיום 3.12.09:

"יפה עשו הצדדים שהגיעו להסכמה לפיה הערעור יתקבל באופן שהתביעה לא תידחה על הסף, והתיק יוחזר לבימ"ש קמא לשמיעת הראיות כאשר שמורות לצדדים כל טענותיהם. בנסיבות אלה הערעור מתקבל ללא צו להוצאות".

משחזר אותו תיק לערכאה הדיונית, ובהתאם להסכמת הצדדים באותו תיק, ניתן פסק דין לפי סע' 79 א לחוק, בו נקבע כי לסילוק סופי ומוחלט של התביעה ישולם סך של 35,000 ₪ בתוספת 6,000 ₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד.

באי כח הצדדים התייחסו במהלך הדיון לתיק בעניין חנוך ליטמן, וכן בסיכומיהם לשני התיקים האמורים. לטעמי, וכפי שיפורט להלן, מדובר בתיקים ופסקי דין, הנוגעים לאותה מסכת יחסים, וההתדיינות בשלושה תיקים שונים, בפני שלושה מותבים שונים, גורמת לטרחה מיותרת לצדדים, ולבזבוז זמנו של בית המשפט, וביתר שאת, כאשר צד – התובע, שתביעתו נדחתה בעניין חנוך ליטמן, מגיש בתיק שנדון בפני, שיק נוסף כאמור, וממועד סמוך, ובמקום להגיש ערעור על הקביעות באותו פסק דין, מנסה, ובצדק מבחינתו, כל עוד הדבר הותר, ליתן דגש משמעותי יותר לנגזר מאותו פסק דין. השאלה היא כמובן איך עובדתית מסתדרים הדברים, וזאת במישור היחסים שבין הצדדים, והאם יש לדבר הצדקה מבחינת משאב הזמן השיפוטי המוגבל בלאו הכי, וכאשר כפי שצוין, בכל התיקים מדובר באותה מסכת עובדתית, והגם שאין זהות בצד הנתבע, לפחות בתיק שנדון בפני כב' השופט פרידלנדר, שם הנתבע הינו אביהם של הנתבעים כאן. ואולם, עיון בפסק הדין מלמד שמדובר בטענות דומות ובשיק שנמשך על ידי האב, בקשר למערכת היחסים העסקית שבין הנתבעים כאן לתובע. ואותם דברים אמורים גם ביחס לערעור על פסק דינה של כב' השופטת קלוגמן, שמן הסתם, הנתבעים הם שאמורים ליתן הסברים בעניין, ונוכח טענתם, בחלק גדול מן הסיכומים שבפני, שנוכח החלטת המחיקה על הסף, שניתנה באותו תיק, ועקב השתק פלוגתא שנוצר, יש ליתן פסיקה דומה כאן, וכאשר בהמשך, אותה החלטה בוטלה על ידי ערכאת הערעור.