מילומור בעמ ואח' נ' (י.ז) קווינקו בע"מ

פסק דין

ערעור על החלטת רשמת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב (כב' הרשמת אסתר נחליאלי- חיאט) מיום 6.2.2011, בתיק פר"ק (ת"א) 2548/08, בבקשה מס' 121 (להלן: "ההחלטה").

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

בין הצדדים התקיימו הליכי בוררות בעניין תביעה כספית שהגישו המערערים כנגד המשיבה בגין עסקה בה מכרו המערערים למשיבה מניות.

לצורך הבטחת ביצוע פסה"ד לטובת המערערים, אם יזכו בתביעתם במסגרת הליך הבוררות, הגישו המערערים בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד.

ביום 20.10.10 נתנה כב' הרשמת נחליאלי החלטה הדוחה את בקשת המערערים לעיקול זמני.

בינתיים הופסקו הליכי הבוררות, והמערערים הגישו לביהמ"ש המחוזי בת"א "בקשה למתן הוראות" בתיק פר"ק 2548/08, ע"ס של 60,000,000 ₪ (להלן – "התובענה"). במסגרת זו הגישו המערערים בקשה נוספת לעיקול זמני במעמד צד אחד על נכסי המשיבה, כדי להבטיח את ביצועו של פסק הדין, שלדעתם צפוי להינתן לטובתם. ביום 6.2.2011 דחתה כב' הרשמת נחליאלי את בקשתם האחרונה לעיקול זמני. על החלטה זו הערעור דנן.

כב' הרשמת שמה דגש על שאלת ההכבדה על ביצוע פסק הדין אם ינתן. היא קבעה כי אומנם היה שינוי נסיבות בין הבקשה הקודמת של המערערים לעיקול זמני על נכסי המשיבה מאוקטובר 2010 שנדחתה, לבין הבקשה הנוכחית, שהשפיע על יכולתה הכלכלית של המשיבה, אולם אין בכך בכדי להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, (אם המערערים יזכו בתובענה). משכך קבעה הרשמת, כי אין להטיל בנסיבות דנן עיקול זמני על נכסי המשיבה. ביחס לעילה קבעה כי יש מחלוקת פרשנית לגיטימית בין הצדדים.

טענות הצדדים

לטענת המערערים שגתה כב' הרשמת במסקנתה כי יכולתה הכלכלית של המשיבה לא הורעה במידה כזו שתקשה עליה לעמוד בתשלום פסה"ד, שיינתן בתובענה שהגישה כנגדה המערערים, אם יינתן. המערערים טענו לחובותיה הרבים של המשיבה לגורמים שונים ומגוונים (חובות מס, חובות לבנקים וכן התחייבויות בגין הנפקת אג"ח), צמצום היקף פעילות בתי הקזינו שברשותה ביוון וברומניה, ירידת ערך מניות QLI ונפח העיסקאות בהן, שהן הנכס העיקרי של המשיבה, חובות אישיים של בעל השליטה במשיבה ותביעה כספית גדולה שהוגשה כנגד המשיבה בקמבודיה. לשיטת המערערים, סיכויי התובענה טובים, שכן זכותם של המערערים לגבות את סכום התובענה מהמשיבה עולה בבירור מלשון החוזה שנחתם ביניהם ואף בדו"חותיה המשיבה עצמה מופיעה הפרשה בסך 8,000,000 ₪ בגין עסקת מכירת המניות הנדונה. עוד הוסיפו המערערים כי המשיבה סיכלה הליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים בנוגע למחלוקת שביניהם.

המערערים הפנו גם לדו"ח השנתי של 2010 שפורסם רק לאחרונה ממנו נעלמה ההפרשה על סך 8,000,000 ₪ בגין החוב של המשיבה למערערים עקב עסקת מכירת המניות הנדונה שהופיעה לפני כן בכל דו"חות החברה במשך שנתיים ברציפות. עוד טענו המערערים כי מהדו"חות החדשים של המשיבה שפורסמו לאחרונה עולה הרעה נוספת ביכולתה הכלכלית.

המשיבה לעומת זאת טענה כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בהחלטות בעניין עיקול זמני, וכי לא הוכח סכום העיקול המבוקש. המשיבה טענה כי מצבה הכלכלי יציב, וכי עצם העובדה שהנפקת האג"ח שביצעה הצליחה מוכיחה את יציבותה הכלכלית. המשיבה הצליחה לגייס באמצעות ההנפקה כ– 56,000,000 ₪, מהם פרעה חובות לבנקים, ועוד נותר בידה כשליש מהסכום הנ"ל לפעילותה השוטפת. המשיבה אף הוסיפה כי מן הדין היה לסלק על הסף בקשת המערערים בהעדר תצהיר של גורם הבקיא בעובדות מידיעה אישית (מעבר לתצהיר הנאמן). כמו כן ציינה המשיבה, כי טרם הוגשה התביעה העיקרית שלהבטחתה יועד העיקול הזמני, שכן ביהמ"ש של פירוק טרם אישר התביעה במסגרת ה"בקשה למתן הוראות" שהוגשה לפניו.

דיון

עפ"י תקנות 362 ו– 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, התנאים למתן צו עיקול זמני הם ראיות לכאורה לתובענה שצו העיקול נועד להבטיח, וסיכויי ההכבדה על ביצוע פסה"ד שיינתן, אם יזכה מבקש העיקול בתובענתו העיקרית.

למען הסדר, אתחיל בטענת המשיבה כי עדיין לא קיימת תביעה עיקרית, אלא רק בקשה למתן הוראות ולכן לא ניתן לבקש עיקול זמני. כבר נפסק כי ניתן עקרונית, במסגרת בקשה למתן הוראות לבקש עיקול זמני (ראו: רע"א 5540/97 שמחון נ' הכונס חברת סליל תעשיות נייר, פד"י נא(5) 355, 357- 358).

להלן אתייחס הן לסיכויי ההכבדה על ביצוע פסה"ד והן לראיות לכאורה לתובענה הראשית.

סיכויי ההכבדה על ביצוע פסה"ד

במסגרת סיכויי ההכבדה על ביצוע פסק הדין נבחנת יכולתה הכלכלית של המשיבה שכלפי נכסיה מבוקש העיקול, וכן בוחנים את מאזן הנוחות. דהיינו, בוחנים את מידת הנזק שייגרם למבקשי העיקול אם לא יינתן צו העיקול אל מול הנזק שייגרם למשיבה אם יינתן העיקול.

הסיבה העיקרית שכב' הרשמת דחתה את בקשת המערערים לעיקול זמני הייתה כי לא הוכח בפניה שאם לא יינתן צו העיקול, יתקשו המערערים לגבות מהמשיבה את סכום פסה"ד, אם יזכו בתביעתם. כב' הרשמת קבעה בהחלטתה:

"אומר כבר כי התלבטתי לא מעט, בעיקר מאחר שיש ממש בטענות המבקשת לירידה בחוסנה הכלכלי של המשיבה אך לאחר שעיינתי בבקשה בעיון רב, ונתתי דעתי לנספחים המצורפים, קראתי את הבאורים לדו"חות הכספיים, את דו"חות רווח והפסד מאוחדים לתקופה שעד 30.9.2010, את החלקים הרלוונטיים שהוצגו בדו"ח הכספי, את הדו"חות המיידיים (כמובן כל המסמכים הם רק אלה שצורפו לבקשה והם חלקיים) והגם שניתן לומר כי יש בהם להראות שינוי נסיבות - ראיתי לדחות את הבקשה במעמד צד אחד".