מיכלובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.7.13 אשר קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 20% לתקופה שמיום 14.6.06 ועד ליום 31.8.06, 10% נכות זמנית לתקופה שמיום 1.9.06 ועד ליום 31.12.06 ונכות צמיתה בשיעור 0% החל מיום 1.1.07 (להלן: "הוועדה").

רקע עובדתי

2.המערער הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה בגין פגיעה מיום 13.6.06, אשר הוכרה כתאונת עבודה.

3.ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 14.4.13 קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 10% לתקופה שמיום 14.6.06 ועד ליום 31.12.06 ונכות צמיתה בשיעור 0% לתקופה שמיום 1.1.07.

4. המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון.

ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה לדון בעררו של המערער ביום 11.7.13, קיבלה את הערר וקבעה למערער, כאמור, נכות זמנית בשיעור 20% לתקופה שמיום 14.6.06 ועד ליום 31.8.06, 10% נכות זמנית לתקופה שמיום 1.9.06 ועד ליום 31.12.06 ונכות צמיתה בשיעור 0% החל מיום 1.1.07.

על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

טענות הצדדים

5.לטענת המערער, הוא סובל מכאבים כרוניים בגב התחתון עם הקרנה לרגל ימין ואשר מגבילים אותו בביצוע פעולות היום יום כגון הרמת משקל, מאמץ פיזי ופעילות גופנית, פעולות אשר לא נבדקו על ידי הוועדה.

המערער מוסיף וטוען כי בשנת 2012 חלה החמרה קשה במצבו כפי שמעידה בדיקת ה- C.T שביצע ומשכך, לא ברור מדוע אחוזי הנכות הזמנית שנקבעו לו עבור התקופה שמיום 14.6.06 ועד ליום 31.12.06 הופחתו לנכות בשיעור 0%.

6.לטענת המשיב, המערער נבדק על ידי הוועדה הן בדיקה נוירולוגית והן בדיקה אורטופדית. הוועדה אף התייחסה לבדיקת ה- C.T מתאריך 8.5.12, תוך שפירטה את ממצאיה וקבעה כי לא נמצאה מגבלה המקנה אחוזי נכות, הן בתחום הנוירולוגי והן בתחום האורטופדי.

המשיב מפנה לעב"ל 1355/01 הלן נחמיאס נ' המל"ל וטוען כי יש להעדיף את הממצאים הקליניים על פני הממצאים ההדמייתיים וכי בהיעדר ממצאים קליניים, בדין לא נקבעה נכות על ידי הוועדה.

בנסיבות אלה, לטענת המשיב, לא עולה כל טעות משפטית מהחלטת הוועדה ודין הערעור להידחות.

דיון והכרעה

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להדחות, ואפרט.

8.כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 213.

עוד נקבע, כי קביעות שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.

ראו: עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 22.6.2006).