מיכל טל נ' נעמי רגן

החלטה

על סף סיום שלב ההוכחות, מבקשת התובעת לזמן עדה נוספת מטעמה, ולהזמינה לדיון האחרון שנקבע לסיום שמיעת עדי הנתבעת. הנתבעת מתנגדת נמרצות.

הבקשה וטיעוני התובעת

1.התובעת מבקשת להזמין את הגב' אן מגורי כעדה מטעם התביעה, זאת לאור חקירתה הנגדית של הנתבעת ביום 24.5.10, בה העידה כי קיימת דמות נוספת הקשורה לפרשה – היא העדה המבוקשת.

הנתבעת העידה כי שוחחה עימה, והן אף השתתפו בחוג להתעמלות וכי זו סיפרה לה כי הידידה המשותפת שלהן, גב' אדל רוס, תיווכה ביניהן בעניין העברת עותק מן הספר מן התובעת לנתבעת.

לדברי התובעת מדובר בעדת מפתח ובעדות בעלת תרומה ומשקל לשני עניינים:

א.בירור סוגיית הנגישות של הנתבעת לספרה של התובעת.

ב.שאלת אמינות גירסתה של הנתבעת ומהימנותה, ומשקל הראיות כמכלול בפני בית המשפט.

כן טוענת התובעת כי חלקה וזהותה של הגב' מגורי יש בהם משום הפתעה, ואפשרות לשפוך אור על גרסת הנתבעת ובירור האמת בתיק זה ואין מקום להסתיר עדה זו.

למרות מעורבותה של הגב' מגורי, הנתבעת לא הגישה כל תצהיר מטעמה וכן גם לא הגישה כל תצהיר מטעם "הידידה המשותפת" הגב' רוס.

חלקה וזהותה של הגב' אן מגורי נחשפו לראשונה כאמור במהלך הדיון האחרון. לא היה לתובעת כל ידיעה בדבר כתובתה, מענה ו/או מספר הטלפון שלה ואפילו אם שמה "אן מגורי" מאוית נכון.

הנתבעת התנהלה שלא בתום לב בהסתרת עובדות החיוניות הצריכות לעניין, כאשר הוברר היטב כי בשל הסתרת המידע הרי חקירתה של אדל רוס היתה חסרה וזאת בשל מחדל זה, ומכאן הצורך אף בהזמנת הגב' רוס בשנית.

תשובת הנתבעת:

2.שלב ההוכחות במשפט הסתיים. לא מדובר בעדות מפתיעה של הנתבעת בקשר לאותה "ידידה משותפת".

התובעת עצמה מודה שהיא כלל לא יודעת מה בפי אותה עדה. התובעת מודה כי לא שוחחה עימה מעולם, והיא אף מבקשת שהנתבעת תמציא לה את פרטיה כדי שתוכל לזמנה. כלומר, מדובר ב"שלח לחמך", שיטת הירי לכל הכיוונים בתקווה לפגוע בציפור חולפת.

לא היה בעדות הנתבעת משום "הפתעה". קיומה של העדה שאותה מבקשת לזמן התובעת, הוזכר מפורשות בתצהיר העדות הראשית שהנתבעת הגישה לפני למעלה משנה – באפריל 2009 כדלקמן:

"אציין, כי לאחר הפרסום שהופיע בעיתון "ג'רוסלם פוסט", כאמור, שוחחתי עם חברה שהשתתפה בחוג להתעלמות שאותה מזכירה התובעת בתביעתה, והיא אמרה לי כי הידידה המשותפת שמה אדל. בעקבות כך, יצרתי קשר טלפוני עם אדל, ובשיחתנו היא אישרה בפני שהיא לא העבירה את ספרה של התובעת". (שם, סעיף 34).

התובעת היא זו שניסתה להסתיר את זהות "הידידה המשותפת" (אדל רוס), ובכתב התביעה לא חשפה את שמה. אלא שעיתונאי חרוץ של הג'רוסלם פוסט לא התעצל, ועוד בטרם נמסר כתב התביעה לידי הנתבעת (הנתבעת למדה על כתב התביעה מהתקשורת) פנה הוא לידידה המשותפת אדל רוס, והאחרונה השיבה לו בספונטניות שהיא מעולם לא העבירה את הספר של התובעת לנתבעת.

3.העובדה שבמשך למעלה משנה שלמה לא טרחה התובעת לפנות בבקשה כלשהי לפרטים נוספים, מעידה בבירור כי התובעת לא ראתה כל חשיבות בעדות זו.

יש להחיל כאן את הכלל בדבר סופיות תשובות העד בעניין צדדי. השאלה כיצד הגיעה הנתבעת לידידה המשותפת אדל רוס היא בפירוש צדדית. מה נפקא מינא כיצד הגיעה הנתבעת למסקנה כי הידידה המשותפת היא אדל רוס? יתרה מזאת, אדל רוס עצמה כבר העידה מטעם התובעת, מסרה גרסה מפורטת, ולמרות היותה עדת תביעה, בית המשפט איפשר לב"כ התובעת לחקור אותה בשאלות החורגות מהמקובל בחקירה ראשית.