מיכאלי נ' פליקר ואח'

פסק דין

1.התובעת שכרה דירה מן הנתבעים למשך שנה אחת, מיום 1.9.06.

על-פי חוזה השכירות (ת/3), ניתנה לתובעת אופציה להאריך את השכירות לשנה נוספת.

לטענת התובעת, בחורף הראשון לשהותה בדירה היתה רטיבות קשה, אשר הביאה לנזקים גדולים ברכושה של התובעת – ריהוט, ציוד חשמלי, ביגוד וכיוצ"ב.

התובעת צירפה חוות דעת מטעמה, של השמאי רם אבירם, לכימות נזקיה.

לטענתה, הנתבעים לא נענו לפניותיה ולא תיקנו את הליקויים, ולפיכך, הם אחראים לנזקיה.

הנתבעים אינם מכחישים כי יש בדירה תופעה של רטיבות.

לטענתם, הסיבה לכך היא עיבוי, כתוצאה מחוסר איוורור, ולא כניסת מים ונזילות.

הנתבעים טוענים כי ליקוי זה הובא מראש לידיעת התובעת ואף ניתנו לה הוראות כיצד למנוע את התופעה, אולם היא לא ביצעה אותן.

הנתבעים מכחישים את נזקי התובעת, וטוענים לרשלנות תורמת מצדה של התובעת.

הם ממשיכים וטוענים כי על-פי החוזה הם פטורים מכל אחריות לרכוש התובעת.

בנוסף טוענים הנתבעים, כי על-פי החוזה, על התובעת היה לבטח את תכולת הדירה ולפיכך, אין להטיל עליהם לפצות את התובעת.

אדון בטענות הצדדים, ואתחיל מן הסוף.

ביטוח תכולת הדירה

2.על-פי סעיף 20 לחוזה השכירות (ת/3), התחייבה התובעת לבטח את הדירה, וכל אשר בה.

אין מחלוקת כי התובעת לא עשתה זאת (שולי עמוד 2 לפרוטוקול).

לטענת הנתבעים, יש בכך כדי להביא לדחיית התביעה, כיוון שלתובעת 100% אשם-תורם בנזקים (סעיפים 45-43 לסיכומי ההגנה).

אני דוחה טענה זו של הנתבעים.

גם כאשר קיימת פוליסת ביטוח, אין הדבר שולל את זכותו של המבוטח הניזוק לתבוע ישירות את המזיק, ולא "להפעיל" את הפוליסה מול המבטח.

לפיכך, ככל שאכן יימצאו הנתבעים כמזיקים, אין כל פגם בתביעה.