מיכאלי נ' אסייג

פסק דין

1. עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 07.07.13.

2. לטענת התובעת, במועד האמור נהגה ברכבה וחצתה צומת ברח' רחובות בפתח תקווה. כאשר עמדה לסיים את חציית הצומת, נכנס אל הצומת בפתאומיות רכבה של הנתבעת, מתוך דרך צדדית, בחוסר זהירות ומבלי ליתן לרכב התובעת זכות קדימה, והתנגש בדלת השמאלית האחורית של רכב התובעת. כתוצאה מכך, נגרמו לרכב התובעת הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה. התובעת דרשה לחייב את הנתבעת בהשתתפות עצמית בסך 700 ₪, השתתפות עצמי בירידת ערך 1149 ₪, הפסד העדר תביעות בסך 432 ₪, ביטוח רכב חלופי 259 ₪ והוצאות נוספות, סך 2000 ₪, סה"כ 4540 ₪.

3.הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה כי התאונה אירעה שעה שהתובעת נהגה בנתיב הימני בכביש, מאחורי הנתבעת, והנתבעת נהגה בנתיב השמאלי. הנתבעת נהגה באיטיות ובזהירות, ולפתע חשה חבטה בצד הימני של רכבה. כתוצאה מן החבטה, נהדף רכבה של הנתבעת אל אי התנועה ונפגע גם מצד שמאל שלו.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה התובעת וחזרה על גרסתה ומסרה כי הדרך ממנה יצא רכבה של הנתבעת הינה דרך צדדית ובה מוצב תמרור עצור. עוד ציינה, כי הפגיעה הייתה חזקה, וכי לפני החבטה כלל לא ראתה את רכב הנתבעת.

5. גם הנתבעת העידה בפני וטענה כי התאונה כלל לא אירעה בתוך הצומת, כטענת התובעת, אלא לאחריה, ולאחר שהנתבעת השתלבה בתנועה ונסעה ישר בנתיב השמאלי של הכביש. עוד טענה הנתבעת, כי התובעת ניסתה לעקוף את רכבה הנתבעת משמאל.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של התובעת והיא מהימנה בעיני. התובעת חזרה בעקביות על גרסתה, כפי שנמסרה בהודעה לביטוח וכפי שהועלתה על הכתב בכתב התביעה. מנגד, הנתבעת מסרה בעדותה בפני פרטים מהותיים, אשר לא בא זכרם בכתב ההגנה (כמו, מקום התרחשות התאונה לאחר הצומת וכמו טענתה בדבר ניסיונה של התובעת לעקוף את רכבה).

שנית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובעת כי התאונה ארעה באופן שתיארה, קרי, פגיעה של חלקו הימני הקדמי של רכב הנתבעת בדלת השמאלית האחורית של רכב התובעת.

לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על כתפי הנתבעת, אשר בכניסתה אל הצומת היה עליה להבחין ברכב התובעת ולנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לפגוע בו.

7. באשר לנזק שנתבע בגין הפסד העדר תביעות, אני מוצאת כי נזק זה לא הוכח היות ולא הובאו בפני ביהמ"ש הפוליסות הרלוונטיות לתקופה שלפני ואחרי קרות התאונה ולעניין זה אין די באישור סוכנות הביטוח שצורף. כמו כן, אני מוצאת כי טענת התובעת בדבר הוצאות נוספות והעדר ימי עבודה, לא הוכחו כלל. לדרישת התובעת לפיצוי בגין "טרחה", אתייחס כפיצוי בגין עוגמת נפש וגם ברכיב זה מצאתי מקום להתערב ולהפחיתו הואיל ובתביעות קטנות עסקינן.

8. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 2500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 15.12.13 , ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, תשא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"ד, 26 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: