מיכאל זוחוביצקי נ' המחדש תעשיות (מנת"ש) בע"מ

לפנינו מונחת תביעה להכרה ביחסי עובד מעסיק בין הצדדים ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים, הפרשות בגין פנסיה, פדיון חופשה ודמי הבראה. בנוסף דורש התובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש.

1. התשתית העובדתית:

התובע עבד אצל הנתבעת משך שתי תקופות עבודה.

התקופה הראשונה – מיום 13.7.1999 ועד ליום 28.3.2012, אז עבד כעובד שכיר מן המניין בתפקיד מנהל ייצור מפעל משאבות. במהלך השנים החליף תפקידים עד שמונה ב- 13.1.11 כמנכ"ל הנתבעת. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו והתובע קיבל את כל הזכויות המגיעות לו במסגרת הסכם פרישה שנחתם בין הצדדים. (להלן: "תקופת העבודה הראשונה").

התקופה השנייה – מיום 3.3.2013 ועד לחודש מרץ 2016, עת התובע שב לנתבעת כמנהל הייצור של מפעל המשאבות שבבעלות הנתבעת. (להלן: "תקופת העבודה השנייה"). התובע קיבל בגין עבודתו תמורה כנגד חשבונית מס.

בתקופה השנייה הצדדים החליפו ביניהם טיוטת הסכם למתן שירותים אשר בה היו אמורים להסדיר את היחסים ביניהם, אולם בסופו של יום, הסכם זה לא נחתם.

התובע קבל הודעה על סיום העסקתו בשיחה עם מנכ"ל הנתבעת ביום 14.1.16, וסיום העבודה היה בחודש מרץ 2016 לאחר הודעה מוקדמת של 90 ימים.

בשלב זה של הדיון לא נותרה מחלוקת כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד – מעסיק וכי אין רצף תעסוקתי בין שתי תקופות ההעסקה.

2. עיקר טענות התובע:

א.התובע טוען כי אופן ההתקשרות בין הצדדים בתקופה השנייה נעשה בשל דרישת הנתבעת. יחד עם זאת, התובע עומד על כך כי הסיכום היה כי הוא יעבוד כנגד חשבונית מס אולם יקבל בנוסף את כל הזכויות הסוציאליות המגיעות לו.

ב.לטענת התובע הנתבעת לא שלמה לו את זכויותיו כעובד מן המניין ולא הפרישה לקופת פנסיה תגמולים ופיצויים. כמו כן טוען התובע, שהשכר החודשי, ממנו יש לגזור את כלל ההפרשות הסוציאליות ולפיו חושבו רכיבי התביעה, הינו התשלום החודשי האחרון שקיבל בחודש מרץ 2016, סך של 51,750 ₪ (בערכי נטו). לטענתו זו משכורת סבירה של מנהל המועסק בתפקידים דומים לאלו שעבד בהם בתקופת העבודה השנייה.

ג.לעניין נטל ההוכחה - טוען התובע כי הנטל להוכיח כי התמורה שקיבל בפועל תמורת עבודתו, הייתה גבוהה יותר מזו שהיה מקבל אילו היה עובד מן המניין ומקבל שכרו בתלוש משכורת, רובץ על כתפי הנתבעת. נטל זה, כך טוען התובע, לא הורם על ידי הנתבעת אשר נמנעה מלהביא עדים חיוניים למתן עדות ומשכך יש להעדיף את גרסתו.

ד. התובע טוען כי לא נערך לו שימוע , ופיטוריו אינם כדין.

ה.עוד טוען התובע, כי נגרמה לו עוגמת נפש רבה כשתיבת הדואר האלקטרוני שלו אצל הנתבעת נוטרה על ידי הנתבעת והודעות דואר שיועדו לתובע הועברו לגורמים אחרים בחברה. בנוסף ועקב רישומו כעצמאי נבצר ממנו לאחר הפסקת עבודתו לקבל דמי אבטלה.