מיכאילוב נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

פסק דין

תביעה לפיצוי כספי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות רכים התשל"ה- 1975 (להלן- "חוק הפלת"ד").

לאחר ששמעתי את עדותו של התובע ביום 1.5.2011 ניתנה הסכמת הצדדים למתן פסק דין לפי סעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת הן בשאלת החבות והן בענין גובה הנזק.

התובע, יליד 1968, טען בתביעתו כי ביום 30.3.05 בשעה 9:30 או בסמוך, עת רכב על אופניים בנסיעה מביתו בקרית ים לעבודתו באזור התעשיה בצור שלום, רכב מסוג סובארו התקרב אליו בפתאומיות וצפר, וכתוצאה מכך, נבהל התובע, אבד את השליטה על האופניים ונחבל.

בשל התאונה נחבל התובע במרפק ובראש ואף נזקק לתפרים בקרקפת. צילום כתף ימין וע"מ שדרה צווארי לא הדגימו שבר. תלונות על רגישות בגב תחתון מופיעות ברישומים הרפואיים כבר מיום למחרת התאונה. בדיקה נוירולוגית גסה שנעשתה לתובע ביום 5.5.2005 ע"י נוירולוג בעקבות תלונותיו על כאבי ראש וסחרחורות נמצאה תקינה. בדיקת סיטי שבוצעה ביום 8.12.06 לא העלתה עדות לפריצת דיסק.

אין חולק כי עסקינן בתאונת עבודה. עפ"י קביעת המל"ל המהווה קביעה עפ"י דין בתיק זה לא נותרה לתובע נכות צמיתה.

ב"כ התובע מבקשני לאמץ את גרסתו של התובע כגרסה אמינה כאשר לטענתו המסמכים הרפואיים והאחרים בסמוך לארוע התאונה דווקא מחזקים את גרסתו של התובע ולא מחלישים אותה.

התובע טוען כי הארוע מהווה, לפי ההלכה הפסוקה, תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

הנתבעת טוענת כי עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין, שאימוצה טעון הנמקה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אין ליתן אמון בגרסת התובע בשל הסתירות בגרסאותיו העולות מחומר הראיות. הנתבעת מפנה לכך שלא זומנו סוכנת הביטוח שעמה התייעץ התובע לאחר הפגיעה ואף לא המעביד אשר לקח את התובע לקבלת טיפול רפואי ואף לא הוצגו פרטים של בעל הרכב שגרם לבהלתו של התובע.

הנתבעת מפנה לגרסאות השונות באשר לנסיבות התאונה אשר נמסרו ע"י התובע בהפרש של שעות בודדות זו מזו (במר"מ זבולון, במרכז לין ובתחנת המשטרה) כאשר בשתי הגרסאות הראשונות הצהיר כי נפגע מרכב נוסע ורק במשטרה מסר גרסה מפורטת לפיה רכב מסוג סובארו "חתך" אותו תוך כדי צפירה וגרם לנפילתו.

הנתבעת שוללת את ההסבר לפיו ריבוי הגרסאות נגרם לתובע בשל פגיעתו וטוענת כי המענה לריבוי הגרסאות נובע מכך שהתאונה התרחשה באשמת התובע כרוכב אופניים בלתי מיומן וכן מיעוץ שקבל התובע לאחר קרות הארוע שבגינו "השתכללו" גרסאותיו. הנתבעת חולקת על טענת התובע כי גרסתו היתה עקבית ועוד יותר חולקת על טענתו כי "עקביות" נטענת זו, מהווה חיזוק לגרסתו.

הנתבעת טוענת כי הנסיבות אותן תיאר התובע במהלך חקירתו הנגדית מבססות את טענתה כי אין קשר סיבתי בין נפילתו לשימוש התעבורתי ברכב.

הנתבעת מסכימה כי צפירה פתאומית, חזקה, ממושכת ומבהילה על ידי רכב עלולה להחשב כתאונת דרכים ולפול במסגרת הסיכונים התעבורתיים ואולם לטענתה לא כל צפירה של רכב, באשר היא, מהווה סיכון במסגרת הסיכונים שלתכלית סיכולם נועד חוק הפלת"ד.

הנתבעת טוענת כי קיימת חלופה ממשית לנסיבות הנפילה אותה אישר התובע בחקירתו הנגדית לפיה ממילא היה עליו להסתכל לאחור על מנת להשתלב בנתיב השמאלי בכביש להמשך נסיעתו (עמ' 7 לפרוטוקול החקירה הנגדית מיום 26.9.2011).

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את טענת "הבהלה" שלדבריה אינה עולה מחקירתו הראשית או הנגדית. לטענתה, צפירה של רכב גם אם הייתה, לא גרמה לתובע לבהלה אלא לכל היותר הפנתה את תשומת ליבו. הנתבעת טוענת שהתובע שהיה אז רוכב אופניים בלתי מיומן כשל במשימה של הסתכלות לאחור לבירור מקור הצפירה תוך כדי איזון אופניו וזו הסיבה לכך שסטה ממסלולו והתנגש במדרכה או באי התנועה.

הנתבעת טוענת כי לכל היותר קיים קשר סיבתי בין הצפירה הנטענת להסחת דעתו של התובע מהרכיבה אולם בכך לטענתה לא מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש בין השימוש המנועי ברכב לנפילתו של התובע.

בענין הנזק, טוענת הנתבעת כי פגיעתו של התובע קלה ומתבטאת בשפשופים וחבלות שטחיות בידו ובעור קרקפתו; כי לא נגרמה לתובע נכות צמיתה וכאשר לפי דברי התובע עצמו, לאחר מיצוי ימי המחלה שב למקום עבודתו באותו שכר. הנתבעת טוענת כי תביעתו של התובע נבלעת בתגמולי המל"ל בגין דמי פגיעה ונכות זמנית מעבודה.

הכרעה:

לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, לענין החבות והנזק, הן במשור העובדתי והן במישור המשפטי ולקחתי בחשבון שיקולים של דין, צדק ופשרה, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,000 ₪ בצירוף אגרה משוערכת ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ.