מיטרי ואח' נ' דוברונסקי ואח'

החלטה

התובעים עותרים לתיקון פרוטוקול ישיבת הסיכומים מיום 4.12.13. ענייננו בבקשה שהוגשה לאחר שהמועד המקורי חלף אך הוארך. אילו היו התיקונים מתבקשים במועד המקורי – כי אז היה נערך כל תיקון אשר משקף דברים שנאמרו בדיון ונשמעים בהקלטה. אולם, לא זו המסגרת. ההחלטה בבקשה להאריך את המועד קבעה את גדרי המותר והאסור בעניין העתירה לתיקון. הואיל וההארכה נתבקשה לאחר חלוף המועד, הוגבל חוג הטענות שניתן יהא להעלות בבקשת התיקון. בהחלטה מיום 11.2.14 בבקשה מס' 122, קבעתי כי אין לעתור לתיקון שגיאות הקלדה חסרות מהות. עקרון זה, שעמד בבסיס ההחלטה להאריך את המועד להגשת הבקשה לתיקון פרוטוקול, הוא נר לרגליי בבואי להכריע בבקשת התיקון גופא.

ככלל, פרוטוקול נועד לשקף את שנאמר והתרחש במהלך הדיון, לא את מה שצריך היה להיאמר או להתרחש. לשון אחר: פרוטוקול הדיון עוסק ב-is, לא ב-ought. כך גם סבר בא כוח התובעים, עת טען כי "התיקונים וההוספות הנ"ל משקפים את שנאמר בדיון ע"י ב"כ הצדדים שנכחו בדיון ..." (סעיף 8 לבקשה. ההדגשות – שלי. מ' י') .

שינוי הלבבות הגיע רק בתשובה לתגובה, שם טען בא כוח התובעים כדלקמן:

"באופן דומה רשאי בית המשפט הנכבד על מנת להעמיד את הפרוטוקול על דיוקו להורות על תיקונים שעולים במפורש מטענות הצדדים בהליך ו/או מעדויותיהם, ככל שבמסגרת ההקלטה שנערכה במהלך הדיון לא נקלטו הדברים שנאמרו במיקרופון הדובר מסיבה זו או אחרת, או כתוצאה מטעות אנוש...".

(סעיף 16 לתגובה. ההדגשות - במקור)

אם ירדתי לסוף דעתו של ב"כ התובעים, טענתו הנ"ל היא כי בית המשפט רשאי להוסיף לפרוטוקול דברים שמחמת טעות אנוש לא נטענו על ידי פרקליט זה או אחר (לשון אחר: להוסיף לפרוטוקול דברים שלא נאמרו במהלך הסיכומים). אולם, בא כוח התובעים לא הפנה לאסמכתא כלשהי ואיני מעלה על דעתי כי קיימת אסמכתא לכך. עקרון היסוד הוא שהפרוטוקול יתעד את שנאמר, לא את מה שלא נאמר. אין לשעות אפוא לטענה זו.

ככל שב"כ התובעים התכוון לכך שיש לכלול בפרוטוקול דברים שנאמרו במהלך הדיון, אך המיקרופון לא קלט אותם – דעתי היא כי וודאי שניתן לתקן פרוטוקול על מנת לכלול בו דברים שנאמרו, שכן העיקר הוא שהפרוטוקול ישקף נאמנה את הדברים אשר נאמרו. עם זאת, לשם העלאת ואישוש טענה עובדתית שדברים מסוימים נאמרו אך לא נקלטו על ידי המיקרופון (ולכן לא נשמעו בהקלטה ולא באו לידי ביטוי בתימלול), יש צורך בתצהיר.

התצהיר צריך לפרש במדויק את המתווה העובדתי (היינו: דברים מסוימים נאמרו, לא נקלטו על ידי המיקרופון מסיבה זו או אחרת ולכן לא תומללו).

בעניין דנן, לא הוגש תצהיר כאמור. בסעיף 2 לתצהיר התומך בבקשה נאמר רק זאת: "הנני מצהיר כי כל האמור בבקשה לתיקון פרוטוקול הינו אמת וידוע לי לפי ידיעתי ולמיטב אמונתי". לא זו בלבד שתצהיר "מעין בגצ"י" זה אינו מספיק בדרך כלל, אלא שהטענה שדברים מסוימים נאמרו במהלך הדיון ולא נקלטו, לא נזכרה בבקשה, כך שהתצהיר אינו יכול לתמוך בה (ומכבר נאמר כי "הספציפיות והקונקרטיות הן עיקרים בצופן הגנטי של ההליך השיפוטי": בג"ץ 240/98 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' השר לענייני דתות, פ"ד נב (5) 167, 183 (1998)). כמבואר לעיל, הטענה הועלתה (רק) בתשובה לתגובה וזו לא נתמכה בתצהיר.

לשון אחר: דברים שאינם נשמעים בהקלטה – לא נאמרו ואין לכלול אותם בפרוטוקול. החפץ להראות אחרת – עליו הראייה. הראייה היא למשל תצהיר התומך בטענה העובדתית שדברים מסוימים נאמרו. באין תצהיר, המסקנה היא כי הדברים לא נאמרו; על כן, לא הורם הנטל ואין לתקן הפרוטוקול לשם הוספת דברים שלא נאמרו.

בהינתן האמור ולאחר העיון בבקשה, בתגובה ובתשובה ולאחר האזנה לקטעים הרלוונטיים מהקלטת ישיבת הסיכומים מיום 4.12.13, אני מורה כדלקמן:

התיקונים הבאים אינם מתאשרים: סעיפים 33, 34, 35, 62, 63, 73, 74, 97, 110, 116, 157, 159, 168, 170, 171, 190 לבקשה. אין לתיקונים המבוקשים הללו זכר בהקלטת הדיון. הם בבחינת "שיפוץ" טענות מסוימות שבסיכומים. המדובר בהוספת דברים שכלל לא נאמרו במהלך הסיכומים ועל כן ברור שאינם מופיעים בהקלטה;

התיקונים הבאים מתאשרים בזה: סעיפים 2, 4, 7, 8 (ייאמר: "גיל 80. וידאד היגרה מישראל לצ'ילה בשנת 1928, בת 16, חסרת כל השכלה, בגיל צעיר מאוד התאלמנה מבעלה ..."), 15, 17, 18 ("היה הנוטריון פוש שהם ביקשו"), 22, 28, 30, 31, 32, 40, 41, 44, 46, 49, 50, 52, 65, 66, 67, 72, 79 ("ותוקפם של חוזי המכר וייפויי הכוח מ-1983"), 84, 86 ("הסכם בדרך כלל חותמים במשרד עורך דין ולא בבית"), 87, 90, 100, 105 ("אדם שבאמת קונה נדל"ן"), 113, 114, 120, 121, 122, 127, 130, 133, 139, 149, 150, 156, 158, 163, 164 , 169, 174, 178, 181, 188, 192 ("העידה: 'לא. לדוברונסקי לא'. עמ' 63"), 195. יש לדברים זכר בפרוטוקול ואין מדובר בשגיאת הקלדה בת-בלי-מהות;

התיקונים הנזכרים בשאר סעיפי הבקשה – אינם אלא שגיאות הקלדה חסרות מהות. בהתאם להחלטה מיום 11.2.14, תיקונים אלה לא היו אמורים להיכלל בבקשה לתיקון. יתר על כן, אין בהם כדי לשבש את קריאת הפרוטוקול (ראו לשם ההדגמה התיקונים שנתבקשו בסעיפים 68, 69, 70, 71, 182, 184, 186 לבקשה). על כן, לא אתירם.

לסיום: בא כוח התובעים טען כי נימוק להצדקת התיקון מצוי בכך שפרוטוקול ישיבת הסיכומים יהיה אחד המסמכים העיקריים להם יידרש בית המשפט העליון בבואו לדון בערעור שהוגש ובלא התיקון "ייקשה על 'הקורא מן הצד' להבין את טענות הצדדים בסיכומיהם ואת הגיונם של הדברים" (סעיף 5 לתשובה). הייתי נזהר עד מאוד מלייחס לבית המשפט העליון קשיים כלשהם בהבנת הכתוב, אף אם נפלו בו שיבושי כתיב. טול למשל דוגמאות אלה: במקום "כב' השופט" נכתב "כב' השופטת"; במקום "אדי גורולובסקי" נכתב "אלי גורולובסקי" תחת הרישום "נוצרייה" נכתב "נוצרי". כל קורא יבין את הכתוב בפרוטוקול ישיבת 4.12.13 (המכיל את סיכומי הצדדים) חרף שגיאות הקלדה מסוג זה.

אין צו להוצאות בשים לב לכך שחלק מן הבקשה נתקבל.

ניתנה היום, ז' באדר ב' התשע"ד (9.3.14), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא כדין עותק ההחלטה לב"כ הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: