מיור נ' הדר

החלטה

1. בפני בקשה מטעם הנתבעת (להלן: "המבקשת"), לסלק על הסף את התביעה שהוגשה נגדה ע"י התובע (להלן: "המשיב") בהתאם לתקנה 100 לתקנות הסדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א").

2.על פי כתב התביעה, עסקינן בתביעה שהוגשה בגין "פרסום" "לשון הרע" כמשמעותם בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") וזאת באמצעות מכתב שכתבה המבקשת לעו"ד אליעזר פני-גיל בהתייחס למשיב (סעיפים 4 – 8 לכתב התביעה) וכן באמצעות מכתב תשובה לכתב התראה בו נדרשה המשיבה להתנצל על לשון הרע ועל הפרסום שכתבה כנגד המשיב, ובו טענה בין היתר , כי "...הדברים שנאמרו אינם שקר הם". (סעיפים 9 -10 לכתב התביעה).

התביעה הוגשה גם בגין פנייתה של הנתבעת לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, נגד עו"ד פני- גיל ובו צירפה בין היתר את המכתב שכתבה בנוגע לתובע - המשיב. (סעיף 12 לכתב התביעה.

3.תמצית טענות המבקשת:

א)התובע מנסה לבסס עילת תביעה, אך עיון במכתביו אל מול כתב ההגנה, מעלה שהוא אינו יכול להוכיח אשמה או שמגובשת עילת תביעה כלשהי כנגד המבקשת.

ב)הנתבעת לא השמיצה את התובע, לא כינתה אותו בכינוי גנאי ולא כתבה דבר שלוח רסן נגדו. כל שעשתה היה פריסת טענותיה בפני עו"ד פני גיל, אשר היה ממונה על התובע, אשר מסבירות, מדוע אינה מעוניינת בייצוג התובע, כאשר כל טענותיה העובדתיות הן נכונות וכל שהסתמכה עליו הינו אמת לאמיתה (התובעת צירפה מסמכים כנספחים א'/1 – א'/3 המאשרים לטענתה, מדוע כל מה שכתבה הינו בבחינת אמת).

ג)הנתבעת טענה, כי היא פנתה אך ורק לממונה על המשיב, עו"ד פני גיל שהתעלם מפנייתה, ועל כן נאלצה לפנות ללשכת עורכי הדין.

בפנייתה ללשכת עו"ד בישראל ולממונה על המשיב , לא עברה כל עבירה ולא חשפה בפניהם אינפורמציה שלא הייתה ידועה להם ואשר פגעה במשיב. לעניין זה, מצויות ההגנות שבסעיפים 13,14,15,16 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק").

הפנייה לממונים על המשיב הייתה בהגשת תלונה, מכוח הדין ומכוח חוזה. המחוקק היה ער למצב העובדתי בו אדם יכול לפנות לממונה ולפיכך יצר הגנות בחוק. הגנות אלו עומדות למבקשת מכוח סעיף 15(3), (7) (8) לחוק.

ד)המבקשת טענה, כי ביום 4.11.09 פנה אליה המשיב בדרישה להתנצלות וביום 8.11.09 היא הצהירה כי לא הייתה שום כוונה לפגוע בשמו. (מצ"ב כנספח ג', העתק מהצהרת התנצלותה).

ה)המבקשת טענה, כי פעלה בתום לב לשם הגנה על עניין אישי וכשר שלה, על מנת להשיב זכויותיה שניתנו ללא תמורה. ולכך יש הגנה מכוח סעיף 15(3) לחוק.

תובענת המשיב טורדנית וקנטרנית, המשיב פועל מתוך רגשות נקמניים. כאשר המבקשת ביקשה להפסיק את ייצוגה, המשיב החל נוקם בה זאת החל מהגשת התביעה דנן, כלה בהגשת קובלנה פלילית ובמניעת השבת זכויותיה כאשר בקשתה בדין היא.

פעולות המבקשת שנעשו בתום לב והפרסום לו המשיב טוען, אם נעשו, הינם לפי ההגנות שעומדות למבקשת מכוח החוק ואשר פורטו בבקשה זו, לפיכך נטל ההוכחה עובר למשיב לפי סעיף 16 לחוק.

4.תמצית טענות המשיב:

א)יש לדחות את הבקשה דנן , מהטעם שהוגשה באיחור ותוך זלזול בהחלטה מפורשת של בית המשפט מיום 20.1.10 המבקשת לא הגישה בקשה להארכת מועד אשר נתמכת בתצהיר.

ב)אין קשר של ממש בין טענותיה של המבקשת בבקשה, לבין הוראותיו של חוק איסור לשון הרע.

ג)כפי שכבר אמר בית המשפט בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 2.3.10 ש' 18-20: "מה עוד שעיון בכתב ההגנה מעלה, כי רוב טענות הנתבעת הן טענות הגנה בהתאם לחוק איסור לשון הרע אשר יש לבדוק עובדתית אם הם קיימות, אם לאו".

ד)מן המפורסמות הוא כי הדרך היחידה שעומדת בפני בעלי הדין ובפני בית המשפט הנכבד גם יחד, "לבדוק עובדתית אם (טענות הגנה) קיימות, אם לאו", הנה ניהול המשפט ושמיעת ראיות.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן: