מי מוסמך לדון בגרושין של יהודייה והינדי שהתגייר שנישאו הנישואין אזרחיים

השופט א' ברק : 1. העותרת והמשיב 3 )להלו - המשיב( נישאו בנישואין אזרחיים בהודו
ביום 18.10.54. אותה עת היה הבעל נוכרי )בן הדת ההינדית(, אזרח הודו ותושב בה.
העותרת הייתה יהודייה, אזרחית הודו ותושבת בה. מנישואיו אלה נולד בן. השלושה עלו
לארץ ב1974- וקיבלו אזרחות ישראלית. ב1977- התגייר הבעל. הם לא נישאו מחדש. חיי בני
הזוג לא עלו יפה, והמשיב פנה בתביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי. העותרת התנגדה
לטמכותו של בית הדין. בית הדין נתן תהילה פסק-דין חלקי, בו קבע, כי "הואיל ולפי
דברי שני הצדדים המ נישאו זל"ז בנשואים אזרחיים בלבד, בהיות התובע לא יהודי, ולא
התחתנו כדת משה וישראל, אחרי שהתגייר, ועל סמך יתר החומר שבתיק, פוסק ביה"ד: )א( על
הנתבעת קטי שמואל לקבל גט פטורין לחומרא מהתובע טל שמואל". פסק-דין זה נעשה לאחר
זמן סופי. העותרת ערערה על פסק-דין זה לבית הדין הרבני הגדול, תוך שטענה חוסר
סמכות. הערעור נדחה. בית הדין, הרבני הגדול פסק :

"כיון שהוכח בעליל שהמערער התגייר וכעת שניהם יהודים הסמכות היחידה לדון בתביעה היא
בית הדין הרבני האזורי. מכיון שלדעת שניהם

לא התחתנו בחךק כדת וכדין, וטענת האשה שחיו ביחד לאחר הגירות

לא הוכחה כלל, ואין בטענה אלא לדון שיש צורך לחומרא לסדור ג"פ, ונוסף לכך לא נראה
שבמצב הפירוד שביניהם כיום יש מקום להמשך

חיי שלום, או לשקם את חייהם בשותפות להבא, על כן החלטנו לדחות את ערעורה של האשה".

כנגד החלטה זו מכוונת העתירה שלפנינו. יצוין, כי במקביל לדיון לפני בית הדין הרבני