מטטוב ואח' נ' עיריית תל-אביב

פסק דין

1.לפני ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים בתל אביב יפו (כב' השופט גיא הימן) מיום 19/6/13 בת.פ. 3063/11.

החלטתי לקבל הערער ולזכות המערערים מחמת הספק וזאת מהנימוקים שיפורטו.

2.בכתב האישום שהוגש ביום 5/4/11 נטען, כי הנאשמים עשו שימוש למטרת שתי יחידות דיור עצמאיות ונפרדות למגורים (כמתואר בכתב האישום) ביחידה שהותר בה השימוש ליחידת מגורים אחת.

עסקינן בבניין בן שתי קומות ברחוב אהרון יוסף 3 בתל אביב, ובחלק מהיחידה המצויה בקומת הקרקע של הבניין.

נטען, כי מדובר בשימוש שלא ניתן לו היתר ועל כן הוא מהווה שימוש חורג – עבירה לפי סעיפים 145 ו- 204 (ב) לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") ותקנות התכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) תשכ"ז – 1967.

3.הכרעת דינו של בימ"ש קמא:

תחילה הורשעו המערערים לפי הודיתם, בטרם זכו ליצוג משפטי.

ביום 13/2/12 בוטלה הכרעת הדין המרשיעה לאחר שבימ"ש קמא קיבל בקשתם והעדיף את זכותם של הנאשמים ליומם בבימ"ש כאשר הם מיוצגים.

נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה העיד מהנדס הפיקוח שערך ביקורת ביום 13/10/10 בעקבות תלונה.

לדו"ח צורפו תמונות שצולמו במועד הביקורת.

מעדותו עלה, כי מדובר בשתי יחידות כאשר לכל אחת כניסה נפרדת, מטבח ושירותים והמעבר בין היחידות בתוך הדירה נסגר בקיר בלוקים (על פי הכרעת הדין, תמכו בכך גם התמונות ת/1-4, ת/3-4, ת/2-4, ת/4-5).

מהתמונות עלה, כי שני המטבחים הם פעילים. בכל אחד ממנו ניתן לראות מוצרי חשמל, מזון, כלי מטבח.

בימ"ש נימק (סעיף 3 להכרעת הדין) מדוע אינו מקבל את הטענה כי מדובר במטבח אחד חלבי ומטבח אחר בשרי – לצרכי כשרות וכי מדובר בשני מטבחים לשני משתמשים שונים.

בימ"ש אף הסתייע בעדותו של הנאשם 1 אשר הסביר, כי הנכס הופרד לשני חלקים ובחלקו האחר עשו שימוש בלעדי, בנו ובני משפחתו.

אמנם, הנאשם העיד כי ההפרדה בין החלקים לא היתה באמצעות קיר אלא באמצעות דלת, אך כיוון שעל פי עדות הנאשם, בנו נעל את הדלת ולא איפשר מעבר חופשי מהחלק שבו הוא התגורר עם בני משפחתו לחלק שבו התגוררו המערערים, ואף ב"כ הנאשמים בסיכומיו ציין כי בין שני חלקי הדירה היתה דלת והבן לא איפשר מעבר חופשי.

בית משפט הגיע למסקנה כי:

"...המסקנה הסבירה האחת, זו המתיישבת עם חומר הראיות שהניחו בפני הצדדים שניהם, היא כי הנכס חולק לשניים. בחלקו האחד עשו שימוש הנאשמים, ובחלק האחר התגוררו הבן ומשפחתו. השימוש היה נפרד, הן פיזית והן ייעודית. כל אחד מהצדדים ניהל את חייו כמשפחה נפרדת, ונהנה מתשתיות מגורים נפרדות". (ראה סעיף 6 להכרעת הדין).

בית משפט בחן את הסוגיה – מהו השימוש אשר הותר (שכן, האישום הוא בגין שימוש חורג – שימוש שלא ניתן לו היתר).