מחסין נ' סטרר

החלטה

בפניי בקשת הנתבע לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום ההוצאות לנתבע ככל שתידחה התביעה. לטענת הנתבע הואיל והתובע הינו תושב מזרח ירושלים (עיסוויה) ישנו חשש ממשי לקשיי גביה, ממש כשם שהיה אילו היה תושב חוץ. כמו כן, התביעה הוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי וכנגד הבעלים של החברה.

התובע התנגד לבקשה. לטענתו הינו תושב מזרח ירושלים ולפיכך הינו תושב ישראל לכל דבר ועניין ובעל תעודת זהות ישראלית. מכל מקום, אף אילו היה תושב זר אין בכך לבד כדי להצדיק הטלת ערובה בערכאה ראשונה בהתאם לפסיקה. אף לעניין השיהוי אין בכך כדי להצדיק הטלת ערובה וכבר נפסק בעניין זה בהחלטה קודמת של בית הדין.

בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסיקה, לא במהרה ייטה בית הדין לחייב תובע בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1983 בצירוף סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969.

בפסיקת בית הדין הארצי, נקבע כי עצם היות תובע עובד זר אין בו נימוק מספיק כדי להורות על הפקדת ערובה (ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (ניתן ביום 6.7.03)).

קל וחומר שלא די בכך שהתובע הינו תושב מזרח ירושלים בכדי לקבוע כי קיימים קשיי גבייה אינהרנטיים המצדיקים הטלת ערובה.

בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי במתח שבין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע להוצאות במידה ותידחה התביעה, תגבר בדרך כלל הראשונה:

"אין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. טעם לדבר הוא, שזכותו של אזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בית המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה."

(רע"א (עליון) 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת פ"ד מד(1) 647).

בשים לב לכך שמדובר בתביעה לזכויות קוגנטיות מאת המעסיק הנטען, לא ניתן לומר כי התביעה מופרכת על פניה.

סוף דבר

הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה נדחית אפוא.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ד, (16 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: