מחמוד נ' דאוד אבו מוך

פסק דין

1.בפני תביעותיהם של מר מחמוד אבו חוסין ("מחמוד") ומר גהאד אבו מוך ("גהאד") (כאשר אתייחס לשניהם יחדיו יכונו הם "התובעים") כנגד מר מוחמד סעיד דאוד אבו מוך (הנתבע) לתשלום שכר עבודה.

2.התובעים טוענים בכתב התביעה כי עבדו אצל הנתבע, שהוא קבלן עבודות צבע, כעובדים בשכר יומי בסך 170 ש"ח. מחמוד טוען כי עבד מיום 2/11/09 ועד 2/12/09, 15 ימי עבודה, וכי שולם לו סך 500 ש"ח, כך שהנתבע נותר חב לו סך 2,050 ש"ח. גהאד טוען כי עבד אצל הנתבע מיום 17/11/09 ועד 2/12/09, 9 ימי עבודה והנתבע חב לו סך 1,530 ש"ח.

3.הנתבע במסגרת כתב הגנתו מכחיש קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובעים לבינו. הנתבע טוען שעבד ביחד עם התובעים כעובד שכיר אצל מר עדי משעלי ("משעלי"); משעלי הוא שנתן לתובעים ולנתבע הוראות עבודה וסיפק להם את כלי העבודה. לטענת הנתבע, משעלי לא שילם לנתבע את שכרו, ולא הנפיק לו תלוש שכר.

4.בדיון שהתקיים ביום 16/2/12, ציין התובע מחמוד שמותיהם של שלושה עובדים, שבכוונתו לזמן לעדות. אולם בהודעת התובעים מיום 15/2/12, צוין כי התובעים לא הצליחו לשכנע את העדים שנקבו בשמותיהם להעיד מטעמם, ולכן יתייצבו לדיון ההוכחות ללא עדים נוספים. גם הנתבע ציין בדיון ביום 16/2/12 שמות שני אחיו ואדם נוסף שעבדו עמו, אשר כעולה מדבריו בדיון, שלושתם יעידו מטעמו. אולם, בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה היום, 1/5/12, הסתבר כי הנתבע התייצב לדיון ללא עדים מטעמו. לפיכך, בדיון ההוכחות נשמעו עדויותיהם של התובעים והנתבע בלבד. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

5.לשם קביעת מעמדו של אדם כ"עובד" בית הדין נדרש לבחון אם מתקיימים המבחנים והסממנים שנקבעו בפסיקה לזיהוי קיומם של יחסי עובד ומעביד, כאשר נטל ההוכחה מוטל על התובע הטוען לכך. את התשובה על שאלת קיום יחסי עובד ומעביד בית הדין לומד ממשקלם המצטבר של מכלול המבחנים.

בקביעה אם מתקיימים יחסי עובד ומעביד יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים, היינו לכוונתם להתקשרות בדין, אך צריך שלאותה כוונה יינתן ביטוי ועל כוונת הצדדים יש ללמוד מביטויים חיצוניים שניתנו.

6.בטרם אפנה לבחון קיומם יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, אפרט להלן את העובדות כפי שעולה מכתבי הטענות ומחומר הראיות שבתיק:

(א)תחילת ההתקשרות בין הצדדים בפנייה של התובע מס' 1, מחמוד, אל הנתבע. התובע מחמוד והנתבע שוחחו טלפונית וסיכמו ביניהם שהתובע יצטרף לנתבע למחרת היום לעבודה באתר עבודה בהרצלייה. בשלב מאוחר יותר, הצטרף גם התובע מס' 2 לעבודה, דרך התובע מס' 1.

(ב) התובעים והנתבע ביצעו עבודות צביעה באתר העבודה.

(ג) התובעים הוסעו לאתר העבודה ברכבו של הנתבע.

(ד)לתובעים לא הונפק תלוש שכר.

7.לאחר שנתתי את דעתי לכתבי הטענות ולעדויות שנשמעו, ושקלתי את מכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי דין התביעות להתקבל, שכן הוכח שהתובעים הועסקו אצל הנתבע בעבודות צביעה, ומכאן שקמה להם זכות לתשלום שכר העבודה בגין ימי העבודה שעבדו אצל הנתבע.

8.אקדים ואומר כי התובע מס' 1, מחמוד, הותיר רושם של עד מהימן, המעיד על העובדות לאשורן, כפי שנראו בעיניו, בעוד שגרסת הנתבע אינה מתיישבת עם מכלול הראיות. כך, למשל, הודה מחמוד בהגינותו שהנתבע שילם לו סך 500 ש"ח על חשבון שכר העבודה, וקיזז סכום זה מסכום התביעה. הוא גם העיד גרסה סודרה ואחידה, שמתיישבת עם הדברים שאמר בדיון ביום 16/2/12.

9.בנסיבות העניין, נחה דעתי כי התובעים הציגו ראשית ראיה לתמיכה בגרסתם לפיה התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה. אבהיר:

(א)התובעים העידו כי הנתבע הציג את עצמו בפניהם, מן היום הראשון, כקבלן עבודות צבע; הוא סיכם איתם על שכר יומי בסך 170 ש"ח והבטיח לדאוג לתלושי השכר (עמ' 5, ש' 5- 8; עמ' 7, ש' 3, 25- 29).

(ב)התובעים העידו – ובנקודה זו עדותם לא נסתרה – כי הוסעו לאתר העבודה ברכבו של הנתבע, יחד עם פועלים נוספים (עמ' 5, ש' 4- 5; עמ' 7, ש' 3- 4).

(ג)התובעים העידו שהנתבע נתן להם הוראות עבודה וחילק את העבודה בין הפועלים באתר העבודה; לנתבע היו המפתחות למחסן שבו הוחזק הציוד (עמ' 5, ש' 22- 23; עמ' 7, ש' 8- 9, 15, 17).

(ד)התובע מחמוד העיד כי הנתבע טען בפניו שהשיקים שקיבל ממר משעלי, בסכומי כסף גבוהים, לא נפרעו. התובעים העידו שהנתבע ביקש מהם לבוא עמו למר משעלי ולדרוש תשלום עבור השכר (עמ' 5, ש' 14- 16; עמ' 6, ש' 18- 19; עמ' 8, ש' 3- 4).