מחלוקת בשאלת חבות חברת הביטוח ו/או הנתבע 1 לנזקים של התובעת עקב ת"ד. המחלוקת בעניין תוקף רשיון הנהיגה של הנתבע 1 וזכות השיפוי של קרנית ממנו

א. התובעת, סיגל שפירא, ילידת 1961 )להלן: "התובעת"( נפצעה בתאונת דרכים שאונתה לה
ביום 18.11.89 עת נסעה ברכב שנהוג בידי הנתבע מס' 1 )להלן: "הנתבע"(.

]בשגגה נכתב בכתב התביעה שתאריך התאונה הוא 28.11.89, בעוד שלפי המסמכים הרלוונטיים
המועד הנכון הוא 18.11.89[.

השימוש ברכב היה מבוטח לפי הוראות פקודת הביטוח וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים
באמצעות סלע חברה לביטוח בע"מ )הנתבעת מס' 2(.

מכיוון שהנתבעת מס' 2 כפרה בתקפותו של הכיסוי הביטוחי )כפי שיובהר להלן( צורפה
קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, כנתבעת מס' 3, ושיגרה מצידה הודעת צד שלישי
כנגד הנתבע.

ב. הטענה שהעלתה הנתבעת מס' 2, חברת הביטוח סלע, בכתב הגנתה היא שלנתבע מס' 1 אשר
נהג ברכב בזמן אירוע התאונה, לא היה רשיון נהיגה בר-תוקף, חרף היותו תושב ישראל,
בין מחמת שלא דאג לחדשו משך שנים, או מחמת שרשיונו נפסל בפס"ד של בימ"ש. ככל שהנתבע
החזיק ברשיון בינ"ל או רשיון לאומי, שאיננו ישראלי, ביום התאונה או לפניה, הרי
לרשיון כזה אין כל תוקף מחמת שהוצא שלא כדין בהיות הנתבע תושב ישראל או מחמת
שלרשיון הנהיגה הישראלי של הנתבע לא היה תוקף.

ג. עמדת קרנית בכתב הגנתה היא שלנתבע היה בזמן התאונה רשיון נהיגה בר-תוקף בישראל
לנהוג ברכב בו נהג, ולכן חייבת הנתבעת 2 לפצות את התובעת בגין נזקי התאונה,
ולחילופין, הנתבע היה בעל רשיון, כאמור, במשך 24 החודשים שקדמו לאירוע, ולכן חייבת