מחלוף נ' בעמ ואח'

פסק דין

מבוא

לפניי תביעת התובע, יליד 31.10.1981, העובד כפקח ברכבת ישראל בע"מ – הנתבעת 1 (להלן: "רכבת ישראל"). תביעת התובע הוגשה בגין אירוע שאירע, לטענתו, ביום 13.6.08 בעת שעיקם את קרסול שמאל, כתוצאה מתנועת הרכבת בעת שהחליפה פסים (להלן: "התאונה").

לטענת התובע, התאונה הינה "תאונת דרכים", כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד). התביעה הוגשה כנגד רכבת ישראל, כמי שהינה הבעלים והמחזיק של הרכבת וכן כנגד מבטחת השימוש ברכבת – הנתבעת 2, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"). [רכבת ישראל והפניקס תקראנה להלן לשם הקיצור: "הנתבעות"].

המחלוקת הינה בשאלת החבות ושיעור הנזק.

פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של התובע, בחנתי את הראיות שהוגשו ע"י התובע, לרבות התיעוד שצורף לתצהיר עדותו הראשית ושמעתי את סיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין. הנתבעות לא הגישו ראיות ותיק מוצגים.

כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות התובע

אביא להלן את תמצית טענות התובע:

הוכח כי התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפלת"ד;

על הנתבעות ולא על התובע, היה לזמן עדים להוכחת טענותיהם בשאלת החבות. משלא עשו כן, יש לזקוף זאת לחובתם;

עדות התובע הייתה מהימנה, קוהרנטית וניתן היה להתרשם מיושרו ומעדותו הכנה והאמיתית;

יש לאמץ את קביעותיו של המומחה בדבר אי-הכושר הזמני המצטבר לתקופה של 4 חודשים, ולפצות את התובע בגין נזקיו בתקופה זו בסך כולל של 12,000 ₪. זאת בגין אי תשלום שעות נוספות, פרמיה וכלכלה;

כיום התובע הינו כבן 32 ונותרו לו עוד 35 שנות עבודה. צפויה החמרה במצבו הרפואי, אותה יש להביא בחשבון. משכך יש לחשב את הפסדיו על בסיס שכרו הנוכחי, בהתחשב בשנים הראשונות, בנכות המגיעה לכדי 15% ובהמשך 20%;

התובע נדרש בעבר לעזרת קרובים מוגברת בגין התאונה, ויש לפצותו בסך של 10,000 ₪;

יש לפסוק לתובע פיצוי מקסימלי בגין הנזק הלא ממוני;

התובע יידרש לטיפולים פיזיותרפים בעתיד, מעבר לזכאות בסל הבריאות;

יש לפצות את התובע בגין הוצאות נסיעה מוגברות לעתיד;

תמצית טענות הנתבעות