מחאמיד נ' מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה עירון

החלטה

בפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט לענינים מקומיים בחדרה במסגרת תיק חע"מ 362/08 (שניתן ע"י כב' הש' מוחמד מסארווה). המערער מלין על גובהו של הקנס, 75,000 ש"ח שהוטל עליו.

מבוא ותמצית טענות הצדדים

המערער הודה בפני בית משפט קמא, בעובדות כתב האישום לפיהם הינו "הבעלים המחזיק והמשתמש" במקרקעין הידועים כחלקה 64 בגוש 20413 בישוב אום אל פאחם עליהם בנה ללא היתר מבנה בן 4 קומות בשטח של 1,000 מ"ר.

המערער הורשע בעבירות של בניה ושימוש ללא היתר, עבירות לפי סעיפים 204(א), 205, 208(א) ביחד עם סעיף 145(א)(2)(3).

בהודעת הערעור המנוסחת בקצרה, הועלו טענות שונות. האחת- כי בית המשפט קמא חרג מסמכותו והטיל עליו קנס שהינו גבוה מהסכום המקסימאלי שניתן להטיל על פי החוק והשניה- כי המערער הופלה לרעה מאנשים אחרים עליהם הוטל קנס נמוך יותר.

בפתח הדיון אליו לא התייצב המערער-משום מה, חזר בו ב"כ המערער מהטענה כי הקנס גבוה מהסכום המקסימלי או כי הוא גבוה מהראוי וצימצם טענותיו לשאלה אחת בלבד. לטענתו בשל אחידות הענישה יש להפחית את גובה הקנס בשל עונש שהוטל על נאשם בתיק אחר, בקשר לאותו גוש 20413 ששם הועמד הקנס במסגרת הדיון בערעור על 21,000 ש"ח.

ב"כ המשיבה הדגישה בטיעוניה כי העונש שהוטל ע"י בית משפט קמא אינו חורג מהענישה הראויה ואין הצדקה להתערב בו. היא הוסיפה כי עקרון אחידות הענישה לא בא לכפות על בית משפט אמת מידה עונשית וכי יש להלחם בעבירות החמורות בתחום התכנון והבניה באמצעות ענישה מתאימה. היא הציגה דוגמאות לענישה בגין עבירות בניה בשטחים של 325 מ"ר או 244 מ"ר, בהם הוטלו קנסות בשיעור של 53,000 ש"ח או 54,000 ש"ח.

דיון והכרעה

אקדים ואבהיר כי טוב עשה ב"כ המערער בהודעתו בפתח הערעור לפיה חזר בו מהטענה כי בית המשפט קמא חרג מסמכותו בעת קביעת גובה הקנס, (טענה שנטענה בכלליות וללא נתונים בהודעת הערעור).

המערער הורשע בעבירות של בניה ושימוש ללא היתר בהתאם לסעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 הקובע כי:

"המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו - קנס או מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו".

בית המשפט העליון ברע"פ 8986/06 אפרים סוזה נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 2102 , 2104 (2007) קבע כי:

"לשון הוראת סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה קובעת באופן ברור וחד-משמעי כעבירה גם את השימוש במבנה שנבנה לא היתר, זאת בנוסף לבניית המבנה עצמו ללא היתר. משמע, הוראת סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה כוללת בחובה שתי עבירות נפרדות, אשר האחת נוגעת לביצוע העבודה והאחרת נוגעת לשימוש הנעשה במקרקעין...לפיכך, אין לומר, כי עבירת השימוש נבלעת בעבירת הביצוע של הבניה בהיותה "עבירה משנית" בלבד לעבירת הבניה ללא היתר".

הקנס המקסימלי בגין עבירה בניה ללא היתר שדינה מאסר שנתיים עומד על 75,300 ש"ח והקנס בגין עבירת השימוש במבנה גם בה הודה והורשע המערער, הינו קנס יומי בשיעור של 1,300 ש"ח החל מיום הרשעתו של המערער- 21.4.10 ועד למועד גזר הדין, סכום הקנס בגין עבירת השימוש יכול להגיע ל-104,000 ש"ח.

כך שהקנס שהוטל על המערער-75,000 ש"ח נמוך בצורה משמעותית מהסכום המקסימלי שניתן היה לגזור עליו.

זה השלב להפנות ולהזכיר מהותו של עיקרון אחידות הענישה- עליו בלבד מבוסס הערעור.

כב' הש' ס' ג'ובראן בפסק דינו מיום 4.5.10 קובע כי:

"משמעות הכלל היא שמקום בו מורשעים מספר נאשמים באותה פרשה, ומעשיהם דומים, אחריותם המשותפת תבוא בעיקרון לידי ביטוי בעונש דומה שיוטל עליהם  (ע"פ 9937/01 חורב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6), 738, 752 (2004)). עם זאת, עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכול ויכול שייסוג מפני עקרונות וערכים אחרים (ע"פ 6672/03 קמינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 441, 447 (2003)). "אין כלל אחידות הענישה קובע – א-פריורי – כי דין אחד לכל העבריינים המורשעים באותו סוג של עבירות, ולא בהכרח ילמד בית-המשפט מהכרעת-הדין או מגזירת-הדין של אחד לגבי חברו ... כל מקרה והנסיבות המיוחדות שבצדו, לאמור: נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם" (ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 433, 470 (1999))".

ע"פ 6999/09 איברהים שריתח נגד מדינת ישראל.