מחאג'נה נ' דרור

פסק דין

במסגרת התובענה שלפניי מבקש התובע לחייב את הנתבע בנזקים שנגרמו לשיטתו לרכבו במסגרת תאונת דרכים.

רעייתו של התובע היא שנהגה ברכב במועד התאונה (להלן: הנהגת), ולשיטתה אירעה התאונה כאשר נסעה בדרך ישרה ולפתע רכב הנתבע אשר היה בעיצומה של עקיפה משמאל של מספר רכבים, לרבות רכבה, ובמהירות גבוהה סטה ימינה בחזרה לנתיב נסיעתו, ופגע באמצעות חלקו האחורי-ימני בחלקו השמאלי-קדמי של רכב התובע.

לטענת הנהגת, הסטייה האמורה נבעה, ככל הנראה, מכך שהגיע רכב בכיוון הנגדי והתקרב לעברם, מה שאילץ, לשיטתה, את הנתבע לקצר את העקיפה ולסטות ימינה.

הנתבע לעומתה טען שנסע ישר בנתיב הימני באותו כביש, ולפתע חש חבטה בחלק הימני אחורי של רכבו, כך שהוא מעריך שרכב התובע, נהוג על ידי הנהגת, יצא למעשה בנסיעה מתוך כביש המוביל אל השוק המקומי, המחובר אל הכביש בו הוא נסע בצומת T מימינו, ופגע ברכבו.

מטעם התובע העידו הנהגת ועד נוסף, שלשיטתו ראה את האירוע, ומטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 בלבד.

כאן המקום לציין כי הנתבעת 2 היא המבטחת של רכב הנתבע 1 אשר ביקשה להצטרף כבעלת דין כאן.

לאחר ששמעתי את העדויות אני סבורה כי לא ניתן לקבל את גירסת התובע בנוגע לנסיבות האירוע, ועל כן אין לי אלא לדחות את התביעה.

הנהגת טענה שבכביש היתה תנועה ערה משני הכיוונים, ואם יש ממש בטענה הרי שלא ברור כיצד לשיטתה הצליח הנתבע לעקוף מספר רכבים עד שפגע ברכבה. עוד טענה הנהגת כי היא עצמה נסעה במהירות של כ- 30 קמ"ש, ומאחוריה נסעו רכבים נוספים, ולכן אף שראתה במראה השמאלית את רכב הנתבע וכן ראתה לפניה את הרכב המתקרב במסלול הנגדי, לא בלמה מחשש שמא ייפגע רכבה מהרכב הנוסע מאחוריה ורק סטתה מעט ימינה.

עד מטעם התובע טען שעמד במקום שבו יכול היה לראות את כל ההתנהלות, לרבות יציאתו של רכב הנתבע לעקיפה, וכי בכביש ראה אותה עת אך ורק את רכב התובע, שנסע במהירות של כ- 50 קמ"ש, רכב הנתבע שנסע מהר יותר מאחוריו – ולכן יצא לעקיפה, ושני המסלולים. לשיטתו לא היו רכבים נוספים, וגירסתו זו עומדת בסתירה לגירסת הנהגת, וממילא אף משמיטה את הקרקע תחת הטענות לפיהן עקף רכב הנתבע מספר רכבים, הנהגת נהגה במהירות של 30 קמ"ש בלבד, וזו היתה מנועה מלהגיב כנדרש בשים לב לסיטואציה, ולבלום את רכבה למניעת התאונה, בשל מכוניות שלשיטתה נסעו מאחוריה.

נוכח הסתירות ואי ההתאמות בין הגרסאות אני סבורה כי לא ניתן ליתן אמון באיזה מעדי התובע ואין לקבל את גירסתם בנוגע לנסיבות הארוע.

עדותו של הנתבע, לעומתם, הותירה רושם מהימן על ביהמ"ש, וככל שיש בה ממש, הרי שיש לדחות את התביעה בכללותה.

מכל האמור, ומשלא הצליח התובע להרים את הנטל להוכיח כי האירוע אירע כמתואר על ידי הנהגת מטעמו, ובשים לב לכך שנטל ההוכחה להראות כי הנתבע הוא שאשם בתאונה, רובץ על התובע - אני קובעת כי יש מקום לדחות את התביעה.

התובע יישא בהוצאות הנתבעים ביחד ולחוד, בסך של 500 ₪, בגין ההליכים כאן. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ד, 20 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: