מחאג'נה חאולה ואח' נ' אגבריה סמירה ואח'

החלטה

1.בפני בקשת התובעת- המבקשת לחיוב הנתבעת 2 (להלן: המשיבה) בתשלום שכר המומחה. זאת, כמימון ביניים עד לבירור נכותה של המבקשת.

רקע

2.המדובר בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: חוק הפלת"ד). ביום 27.7.05 אירעה תאונת הדרכים בה נפגעה המבקשת, כמפורט בכתב התביעה, אליו צורפה עתירת המבקשת למינוי מומחים רפואיים בתחום האורטופדי ו/או הנוירולוגי.

3.המשיבה התנגדה למינוי לאור טענתה כי מדובר בתאונה קלה ביותר, אשר בעקבותיה לא נגרמו למבקשת נזקי גוף, כהגדרתם בסעיף 1 לחוק הפלת"ד וכי לכל היותר המדובר בתלונות סובייקטיביות וללא רצף טיפולי.

4.בית המשפט (כבוד השופטת ר' פוקס) קבע בהחלטתו מיום 25.6.09 כי ימונה למבקשת מומחה רפואי בתחום האורטופדי, אולם התובעת היא זו שתישא בהוצאותיו. זאת, בהתאם לתקנות.

5.בבקשתה שבפני עותרת המבקשת לשנות את החלטת כבוד השופטת פוקס וזאת לאור קשייה הכלכליים שמונעים ממנה תשלום שכרו של המומחה.

דיון

6.כלל ידוע הוא, מן המפורסמות שאינן צריכות ראייה, כי אין בית המשפט יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו. זאת, בשל האינטרס הציבורי שבסופיות הדיון ויעילותו.

7.חריג לעניין זה מצאנו בכל הנוגע לעיון חוזר בהחלטות ביניים של בית המשפט, לפיו, החלטה שכזו אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה, רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ראו: ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין פ"ד יט(1) 655; ע"א 161/73 ארדה נ' סמסונוב פ"ד כח(2) 228; ע"א 37/68 גינז נ' מאירי פ"ד כב(1) 525).

8.על המבקש להראות כי התקיים שינוי נסיבות מהותי לאחר ההחלטה, המצדיק דיון מחודש. אולם גם אם לא עשה כן, במקרים נדירים ניתן לדון מחדש בהחלטה כאשר מתבררת היא כמוטעית (ע"א 37/68 הנ"ל).

9.לאחר שעיינתי בבקשה לא מצאתי, כי נתקיימו העילות המצדיקות עיון חוזר בהחלטת בית המשפט. לא זו אף זו, הבקשה לא נוסחה כבקשה לעיון חוזר ולא סקרה מהן הנסיבות שהתשנו מאז מתן ההחלטה ועד היום. כל אשר נטען בבקשה הוא, כי המבקשת פנתה למומחה אשר דרש, כי תשלם סך 5,600 ₪ אולם אין ביכולתה לשלם סכום זה. נדמה, כי על המבקשת היה להביא נימוקים הנוגעים ליכולתה הכספית עם הגשת בקשתה למינוי מומחה.

10.למעלה מן הצורך; אדרש לשאלה אשר לא הועלתה בבקשת המבקשת . תקנה 7 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז -1986 תוקנה . לפי נוסח התקנה החדש, קובעת התקנה כדלהלן :

"בית המשפט או הרשם יורה לבעלי הדין או למי מהם, להפקיד סכומי כסף שיקבע בית המשפט או הרשם, כפיקדון להבטחת שכרו של מומחה."

בהחלטת בית לפי הנוסח הקודם החובה להפקיד פיקדון להבטחת שכר המומחה הוטלה מראש על התובע .

11.למרות שבמועד מתן ההחלטה טרם תוקנו התקנות, אינני סבור כי תיקון התקנות מהווה שינוי נסיבות שיש בו כדי להביא לשינוי החלטה שניתנה על ידי בית המשפט. לדעתי, יש בשינוי ההחלטה בעקבות שינוי התקנות כדי לפגוע בעקרון סופיות הדיון בהחלטות ביניים ולפגוע ביעילות הדיון השיפוטי, שכן הדבר יביא להגשת בקשות לשינוי החלטות ביניים שניתנו על יסוד מצב משפטי נתון בעת נתינתן . במקרה דנן, החלטת בית המשפט הפכה להחלטה סופית משלא הוגש ערעור עליה.

12.בטרם אסיים את החלטתי אני מוצא לנכון, לאור האמור בבקשת המבקשת, לפיו מבקש המומחה שכר בסך 5,600 ש"ח, לקצוב את שכרו של המומחה ולהעמידו על סך 4,500 ₪ בתוספת מע"מ.

13.בכפוף לאמור בסעיף 12, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

14.המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים ולמומחה.

ניתנה היום, כ"ד טבת תש"ע, 10 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.