מח'ול נ' בנימין ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 25.5.10 לתשלום הסך של 42,854 ₪ נכון ליום הגשת התביעה ביום 23.3.10, בתוספת אגרת משפט ושכר טרחת עו"ד.

ההזמנה לדין נמסרה למבקשים באמצעות הדואר ביום 18.4.10.

נימוקי הבקשה:

המבקשים מודים שקבלו ההזמנה לדין בתיק זה.

טענת המבקשים היא שקבלו בנוסף להזמנה לדין, גם החלטה הודחה בקשת המשיב להטלת עיקול זמני על נכסי המבקשים.

לטענת המבקשים, הם סברו שההחלטה לדחיית הבקשה לעיקול זמני, שמה קץ לתביעה.

מעבר לאמור, לטענת המבקשים אל קבלו נספחים של כתב התביעה, ולכן לטענת המבקשים מדובר בהמצאה פגומה המזכה אותם בביטול פסק הדין לפי הדין.

לחילופין טוענים המבקשים שלאור חוסר נסיונם המשפטי, וטענותיהם לגופו של ענין יש לבטל פסק הדין ולעכב ההליכים נגדם לפנים משורת הדין.

לטענת המבקשים, הם פנו יחד עם אחרים למשיב לייצגם בתביעה כספית נגד הגברת ניג'ר אמסלם בשנת 1997. על פי הסכם שכר הטרחה היה על המבקשים לשלם שכר טרחה בשיעור של 10% מכל סכום או שווי הקרקע. במידה ויגיעו הצדדים לפשרה בתוך 6 חדשים מתחילת הייצוג זכאי המבקש לשיעור של 5% מכל שווי שיתקבל או שווי המקרקעין.

לטענת המבקשים, המשיב פעל בניגוד להסכם שכר הטרחה, פעל למינוי כונס נכסים על המקרקעין, ואף הגיע להסכמה עם קבלן. המבקשים נאלצו לפנות לעו"ד אחר, ופנו לבית המשפט לביטול מינוי כונס הנכסים וביטול אישור ההסכם עם הקבלן.

לטענת המבקשים ייצוגו של המשיב נפסק בסמוך לכריתת הסכם הייצוג ושכר הטרחה.

המבקשים טוענים שלאור התנהגות המשיב לא מגיע לו כל שכר טרחה, שהרי פעל בניגוד להסכמות עם המבקשים ואחרים שהצטרפו לתביעה נגד הגברת אמסלם.

עוד טוענים המבקשים שהמשיב עצמו הודיע במכתב שהמבקשים רשאים לקחת ייצוג של עו"ד אחר, ולהופיע לדיונים מטעמם כאמור במכתבו של המשיב מיום 18.9.97.

המבקשים טוענים מעבר לאמור, שהתביעה של המשיב נגדם התיישנה שהרי מאז סיום הסכסוך עמו ועם הגברת אמסלם חלפו למעלה משבע שנים, ובכל זאת המשיב פנה בתביעה רק לאחרונה.

המבקשים טוענים אם כן להתיישנות, ולחוסר זכאות של המשיב לשכר טרחה כלשהו לאור פעולות בניגוד למוסכם עם המבקשים. עוד טוענים המבקשים שחוסר פניית המשיב למבקשים לתשלום שכר טרחה משך השנים גרם להם נזק ראייתי, מעבר לכך שהדבר נחשב לויתור על שכר טרחתו.

לאור כלל האמור, מבקשים המבקשים לבטל פסק הדין ולעכב ההליכים נגדם.

עיכוב הליכים:

אין ספק שהמבקשים קבלו ההזמנה לדין, ולא הגישו כתב הגנה כפי שראוי היה לעשות על פי הדין. הטענה של חוסר ידיעה לגבי הדרך בה היה עליהם לפעול, אינה יכולה להתקבל.

מעבר לאמור, אין מקום לקבל בשלב זה הטענה לפיה ההחלטה לדחיית הבקשה לעיקול זמני, ניתן לפרשה כמחיקת התביעה נגדם.