מזרחי נ' עיריית טבריה- מחלקת גבייה ואח'

החלטה

בפני בקשת התובע לפטור אותו מהפקדת "חוב" שנוי במחלוקת, ובקשת הנתבעת 2, שהועלתה במסגרת כתב ההגנה, לדחיית התביעה על הסף בשל העדר סמכות עניינית.

התובע, אשר מחזיק בנכס ברח' טג'ר פינת דונה גרציה בטבריה (להלן:"הנכס"), הגיש כנגד הנתבעים 1-5 כתב תביעה אליו צירף את בקשתו למתן צו מניעה וצו עשה, אשר נדחתה בהחלטתי מיום 1/11/11 .

טענות התובע

לטענת התובע, בעקבות הופעת מעקלים מטעמה של הנתבעת 1 בכתובתו בנכס שלעיל, לגבית חוב של ארנונה, ערך בירור אצל הנתבעת 1 שהעלה כי הנכס נשוא התביעה סווג, ללא ידיעתו וללא מסירת הודעת שומה ראשונית, כדירת נופש, בגודל של 238 מ"ר.

הוסיף התובע וטען כי לשם גביית חוב הארנונה הנ"ל שמקורו בנכס,הופיעו בנכס בתאריכים שונים משנת 2011 מעקלים מטעם הנתבעת 1, ונאלץ למסור להם מס' שיקים לכיסוי החוב, בנוסף לטובין שעוקלו על ידם, מתקן לטיהור מים בשווי 840 ₪ וצג מחשב בשווי 610 ₪ (להלן:" המטלטלין").

עוד טען התובע כי, ביום 01.09.11 הגיש למנהל הארנונה השגה הנוגעת לשנים 2010 ו 2011 בדבר חוב ארנונה השנוי במחלוקת על הנכס שלעיל. כן הגיש הודעת שומה עצמית הנסמכת על טיעוני ההשגה והערר והודיע על ביטול ההמחאות שנמסרו למעקלים, נתבעים 4 ו 5, מחמת ששולמו בכפיה.

התובע מבקש מביהמ"ש לפצותו בגין מחדלים שביצעו הנתבעים ברשלנות ותוך הפרת חובה חקוקה, ואשר גרמו להכפשתו, כתוצתאה מביצוע העיקולים, ולפצותו בגין לשון הרע והוצאת דיבתו ברבים, הכל בסך כולל של 160,000 ₪, בנוסף להוצאות ושכ"ט עו"ד.

עוד מבקש התובע להורות לנתבעים להימנע מהצגת השיקים שמספרם 1343 ו 1344 ע"ס 5,000 ₪ כל אחד, להשיב לו את השיקים הנ"ל שמסר לידי הנתבעים בעל כורחו, בנוסף להשבת המטלטלין שעוקלו.

טענות הנתבעת 2

כתב הגנה הוגש מטעם נתבעת 2 בלבד, כאשר נתבעת זו הינה חברה המספקת שירותי גביה לנתבעת 1, אשר לה חייב התובע בתשלום המיסים העירוניים, כאשר נתבע 3 הינו מנהל הארנונה אצל הנתבת 1, בעוד נתבעים 4-5 הינם גובי ארנונה מטעמם של הנתבעות 1-2.

בכתב הגנתה, טענה הנתבעת 2, כי בבסיס התביעה עומדת דרישה לתשלום חוב ארנונה ועיקולים שהוטלו בגינה, ומאחר והמדובר הוא ב"ענייני ארנונה", הרי שאין לביהמ"ש סמכות לדון בתביעה, ויש לדחותה על הסף.

לגופם של דברים טענה הנתבעת 2 כי הינה חב' פרטית אשר מספקת שירותי גביה לרשויות מקומיות וביניהן הנתבעת 1.

הוסיפה הנתבעת 2 וטענה כי, בבסיס התביעה עמד חוב שאינו שנוי במחלוקת של התובע לנתבעת 1, וכתוצאה מחוב זה בוצעו עיקולים בנכס, באמצעות כתב הרשאה, שכללו פירוק טלוויזיות ומסכי מחשב וכן עיקול מתקן מים.

עוד טענה הנתבעת 2 כי ההשגה של התובע הוגשה שלא בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"1-1976 (להלן:"חוק הארנונה"), כאשר בהתאם לסעיף 3 לחוק זה, השגה יש להגיש לא יאוחר מהיום התשעים לאחר קבלת הודעת התשלום, כאשר הודעה זו נשלחה לתובע במהלך חודש 01/2011 וההשגה נושאת תאריך 01.09.11. משחלף המועד החוקי להגשת ההשגה השומה הפכה לחלוטה, ומשכך העיקולים בוצעו כדין במטרה לאכוף את החוב, שאינו שנוי במחלוקת.

כמו כן, טענה הנתבעת 2 כי לא נגרם כל נזק לתובע, והסכום הנתבע הינו סכום מופרז ובלתי מבוסס, כאשר התובע מנסה לעשות שימוש לרעה בהליכי בית משפט.

הנתבעת 2 מבקשת לדחות את התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות משפט.

ביום 27.12.2011 התקיים דיון בפניי בו חזרו הצדדים על טיעוניהם, לרבות לעניין הסמכות העניינית.

דיון והכרעה

כאמור לעיל הנתבעת 2 טענה כי עילות התביעה עניינן דרישה לתשלום חוב ארנונה ועיקולים בגינה, כאשר הסמכות לדון בעניינים אלו נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים ולא לבית המשפט כאן.