מזרחי נ' מרקוביץ

פסק דין

זוהי תביעה קטנה לחיוב הנתבע בתשלום הסך של 28,000 ₪ לתובע.

התובע, עורך דין במקצועו, ששירותיו המשפטיים נשכרו על ידי הנתבע, שחתם בתורו על התחייבות לתשלום שכ"ט (נספח א' לכתב התביעה).

בהתאם להתחייבות הנ"ל (תיקרא להלן: "הסכם שכר הטרחה"), אמור היה הנתבע לשלם לתובע, בגין שירותיו המשפטיים והטיפול בתיק המשפטי שמספרו צויין בהסכם, שכר טרחה בסכום כולל 28,000 ₪ (סעיף 1 שם).

מנגנון התשלום ומועדיו נקבעו בהסכם שכר הטרחה עצמו (סעיף 3 להסכם שכר הטרחה). כמו כן, נקבע במסגרת הסכם שכר הטרחה כי שכר הטרחה כולל את כל ההוצאות הכרוכות בטיפול התובע בתיק וכן, וזאת חשוב להדגיש, כי שכר הטרחה אמור להיות משולם על ידי הנתבע גם במידה ויוחלט על הפסקת הייצוג מכל סיבה שהיא.

אין בין בעלי הדין מחלוקת על כך שהתובע נתן בפועל את שירותיו המשפטיים לנתבע. אין גם מחלוקת על כך שבשלב מסויים שוחרר התובע מייצוג הנתבע בתיק וכי מאותו שלב עו"ד אחר קיבל על עצמו את ייצוג הנתבע וייצגו בפועל.

לא קיימת גם בין בעלי הדין מחלוקת ביחס למהות והיקף העבודה והייצוג המשפטיים אשר בוצעו וניתנו על ידי התובע לנתבע, וכך גם ביחס לעובדה כי לעו"ד החדש, שקיבל על עצמו את ייצוג הנתבע לאחר שחרור התובע מייצוג, שילם הנתבע שכר טרחה בסכום כולל של כ- 35,000 ₪.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם בנסיבות התיק זכאי התובע לשכר הטרחה המוסכם, ע"ס 28,000 ₪, אם לאו?

במחלוקת זו, נשמעו לפני היום עדויותיהם של בעלי הדין ולאחריהן נשמעו טיעוניהם הקצרים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדויות, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית.

לצורך הכרעה במחלוקת יש לבחון מה הוא, אל נכון, השירות המקצועי שלשמו נשכרו שירותיו של התובע. נקודת המוצא הינה, מטבע הדברים, הסכם שכר הטרחה שנכרת בין בעלי הדין, עו"ד ולקוח.

להסכם שכר הטרחה חשיבות רבה להגדרת הנמסר לטיפולו של עורך הדין והבהרת גובה שכר הטרחה הנגבה על ידו בשל כך (גבריאל קלינג, אתיקה בעריכת דין 211 (תשס"א – 2001).

במקרה דנן, קובע הסכם שכר הטרחה את גובה שכר הטרחה לו זכאי התובע כנגד השירות המקצועי שלשמו נשכרו שירותיו. בהתאם למוסכם המדובר הוא בשכר טרחה בסכום קבוע שאינו תלוי בשעות הטיפול או בתוצאות ההליך המשפטי. שכר הטרחה הינו בגין שירותים משפטיים וטיפול בתיק פלילי מסויים ותיק מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים, הקשור אליו.

כמו כן, כולל הסכם שכר הטרחה הוראה המגלמת חובתו של הנתבע בתשלום מלוא שכר הטרחה לתובע, גם למקרה וטיפולו של התובע מופסק לפני השלמתו. בעניין אחרון זה הותנה וסוכם בין בעלי הדין, בצורה מפורשת שאינה משתמעת לשני פנים, כי "שכ"ט הנ"ל ישולם גם אם יוחלט על הפסקת הייצוג מכל סיבה שהיא" (סעיף 8 להסכם שעניינו "הערות").

הנתבע אינו חולק על עצם החתימה על הסכם שכר הטרחה ולא שוכנעתי כי היה פגם ברצון בכריתתו של הסכם שכר הטרחה. הטענה לפיה בעת חתימת ההסכם היה שרוי במצב נפשי רגיש (סעיף 3 לכתב ההגנה), אינה מתיישבת עם העובדה כי בהסכם שכר הטרחה עצמו נערכו על ידי בעלי הדין – הצדים לחוזה, שינויים ותוספות רבות בכתב יד, עובדה שיש בה כדי להצביע על ניהולו של משא ומתן ועל דין ודברים שקדמו לאקט החתימה על החוזה.

עולה מתוך העיון בהסכם שכר הטרחה (נספח א' לכתב התביעה), כי בהסכם הוכנסו שינויים שהם במהותם לטובת הנתבע ולרעת התובע. כך למשל התוספת שבכתב יד לפיה שכר הטרחה כולל את כל ההוצאות בתיק לרבות נסיעות וצילומים. עובדה זו יש בה כדי לשלול טענת הנתבע לקיומה של השפעה של מצב נפשי ירוד על עצם החתימה על החוזה.

מכאן, נשאלת השאלה האם קיימת הצדקה להתערב בהסכמות החוזיות שבין בעלי הדין והאם קיימת עילה המצדיקה התערבות באלה.

שוכנעתי לאחר שמיעת עדויות העדים ועיון במסמכים שהונחו לפני כי תשובה שלילית מתבקשת.

התובע, בעדותו לפני, תיאר בפרוטרוט מהות הטיפול המשפטי והמקצועי שניתן על ידו לנתבע. על ידי התובע אף הוגשה רשימת המפרט מהות הטיפול, שלביו ותוצאותיו וכן צורפו מסמכים לרבות פרוטוקולי דיונים והחלטות המשקפים את העבודה המקצועית שנעשתה על ידו.