מזרחי נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח מצלמה מס' 38501075311 (להלן: הדו"ח), לפיו ביום 25/4/2010 בשעה 14:16 נהג המבקש ברכבו בדרך שאינה עירונית במהירות של 122 קמ"ש, העולה ב-32 קמ"ש על המהירות המותרת בדרך לפי הוראת תמרור.

לטענת המבקש, העבירה בוצעה בפועל ע"י מר ישי אלבכרי.

לבקשה צורף תצהירו של מר אלבכרי בו הוא מודה בביצוע העבירה נושא הדו"ח.

המשיבה מתנגדת לבקשה, עקב השיהוי שחל בהגשתה, ועקב האסמכתא מדואר ישראל ממנה עולה כי הודעת תשלום הקנס נשלחה למבקש בדואר רשום ביום 2/6/2010 וחזרה בציון "לא נדרש".

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה, החלטתי לדחות את הבקשה.

על פי ההלכה הפסוקה, על המבקש להישפט באיחור לשכנע את בית המשפט כי הייתה סיבה מוצדקת לכך שלא פעל במסגרת המועדים הקבועים בחוק (ראו למשל רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים)).

במקביל, על בית המשפט לפעול בהתאם לכוונת המחוקק, לרבות התכלית החינוכית וההרתעתית הגלומה בכיבוד החוק והמועדים המנויים בו, ועל כן, וכדי שהחוק לא יהפוך פלסתר, נקבע בפסיקה כי יש להיעתר לבקשות להארכת מועד להישפט, במשורה, ובנסיבות מיוחדות בלבד.

מהאסמכתא אשר הוגשה ע"י המשיבה עולה כי הדו"ח נשלח למבקש ביום 2/6/2010 בדואר רשום שמספרו RR-003723833H4, אשר חזר בציון "לא נדרש". יש בכך כדי להקים את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, לפיה על המבקש מוטל הנטל לסתור את החזקה ולהוכיח כי לא קיבל את הדו"ח מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלו.

במקרה שלפניי, המבקש לא עמד בנטל זה. המבקש אמנם טוען כי מעולם לא קיבל לידיו את הדו"ח עצמו אלא רק הודעה על תשלום כפל קנס, אולם לדידי אין באמירה בעלמא זו כדי לסתור את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א הנ"ל.

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.