מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 2.6.2013 (להלן ובהתאמה – החוק, הוועדה).

הוועדה קבעה למערער 5% נכות לפי "סעיף 37(8)(א) דומה".

2.המערער נפגע במהלך עבודתו ביום 8.11.2011, בכתף ימין ובגב התחתון.

3.המערער עמד בפני הוועדה אשר קבעה את הדברים הבאים:

"...הוועדה עיינה בחוות הדעת ד"ר טיטיון מיום 4.2.13. הוועדה אינה מקבלת את חוות הדעת. ממצאי הוועדה בבדיקה הגופנית באשר לכתף ימין מראים על הגבלת תנועה קלה מאוד בסיבוב הפנימי אשר נובעים מהשינויים הניווניים. שינויים אשר אינם על רקע טראומטי, אשר אינם קשורים לתאונה ולמעשה מבחינה מעשית גם לא מגבילים את תפקוד התובע.

באשר לגב תחתון עיקר תלונותיו נובעים משינויים דגנרטייבים. מחמת הספק כי התאונה תרמה להחמרת מה בכאבים הוועדה מסתפקת בדחיית הערעור.

הוועדה מציינת בממצאיה בבדיקה הגופנית שונים לחלוטין ממצאי ד"ר טיטיון.

אין מקום להפעלת תקנה 15. יכול להמשיך בהיקף משרה מלאה.".

4.לטענת המערער, הוועדה הרפואית לא נימקה את החלטתה ולא התייחסה באופן ברור ומנומק לחוות הדעת של דר' טיטיון. עוד נטען כי הוועדה התעלמה מהעובדה כי עד למועד התאונה המערער לא היה מוגבל בעבודה ולאחר התאונה, נאלץ להפחית את שעות עבודתו.

5.לטענת המשיב, לא נפל כל פגם בעבודת הוועדה. הוועדה ערכה פרוטוקול מפורט בו נרשמו ממצאי בדיקות העזר שנערכו למערער וכן ערכה למערער בדיקות קליניות. בנוסף התייחסה הוועדה כנדרש לחוות דעת דר' טיטיון.

6.על פי הדין, בית הדין לעבודה מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, 22.6.2006).

7.אחת החובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/1318 -01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983)). הנמקת הוועדה צריכה להיות ברורה ומפורשת על מנת שלא רק רופא ילמד אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130 (1985)).

8.מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי הוועדה ביצעה למערער בדיקה קלינית מקיפה וכן עיינה בבדיקותCT ו - MRI. הוועדה גם עיינה בחוות דעת דר' יחזקאל טיטיון, מומחה בכירורגיה אורטופדית מיום 4.2.2013, אשר קבע למערער נכות בשיעור 20% לפי סעיף 37(7)ב' בגין הגב, בניכוי מצב קודם בשיעור 5%, ועוד קבע 5% בגין תסמונת רדיקאלית ו- 5% נוספים בגין כאבים בכתף ימין.

הוועדה ציינה בפרק הסיכום והמסקנות כי עיינה בחוות הדעת וכי אינה מקבלת את ממצאיה. הוועדה גם ציינה כי ממצאיה בבדיקה הגופנית שונים לחלוטין ממצאי דר' טיטיון וכן כי עיקר כאבי הגב התחתון נובעים משינויים דגנרטיבים.

9.מפרוטוקול הוועדה עולה, אם כן, כי הוועדה עיינה בחוות הדעת וסברה כי ממצאיו של ד"ר טיטיון שונים מממצאיה ומשום כך לא קיבלה את מסקנותיו הרפואיות.

עיון בממצאי הבדיקה הקלינית שהוועדה ערכה למערער (סעיף 21 לפרוטוקול) והשוואת הרשום שם לממצאיו של ד"ר טיטיון, מעלה כי אכן אין דמיון בממצאים. כך למשל, בעוד שד"ר טיטיון מצא "רגישות והגבלה בינונית בתנועות" בבדיקה עמוד שדרה מותני, הוועדה מצאה כי למערער "הגבלת כיפוף קלה, אין ספזם שרירי". בנוסף, ביחס לכתף ימין, הוועדה מצאה כי הגבלת התנועה הקלה נובעת משינויים ניווניים שאינם על רקע חבלתי ואינם קשורים לתאונה, ובכך אינה מקבלת את חוות דעתו של ד"ר טיטיון, לפיה ההגבלה הקלה בכתף ימין לא היתה קיימת עובר לתאונה. יצויין כי הקביעה האחרונה אינה עולה מהחומר הרפואי שעמד בפני ד"ר טיטיון ואין הפנייה למקור הקביעה הנ"ל.

בנוסף, מהשוואת החלטת הוועדה לחוות הדעת, עולה כי בעוד שהוועדה ייחסה חלק ממצבו של המערער לשינויים ניווניים, ד"ר טיטיון קבע את נכותו של המערער ללא אבחנה בין נכות בגין התאונה ובין נכות אחרת.

11.כאשר החלטת הוועדה ברורה ומנומקת והחלטתה שלא לקבל את האמור בחוות הדעת של ד"ר טיטיון, ברורה גם לקורא חסר ההשכלה הרפואית, הרי שלא נפל פגם משפטי המצדיק התערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

12.לאור ממצאי הוועדה וקביעת שיעור הנכות, אין פגם משפטי בקביעת הוועדה כי אין מקום להפעלת תקנה 15, מאחר שלדעת הוועדה המערער יכול להמשיך לעבוד בהיקף משרה מלא.