מזרחי ואח' נ' גרינברג ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי, ושימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש.

2.התביעה הוגשה לבית משפט השלום בחדרה, אולם הועברה על ידי כבוד השופט נאסר ג'השאן מחוסר סמכות מקומית, אל בית משפט זה שקנה לעצמו סמכות מקומית.

3.הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. לטענתו מדובר בתביעה כספית, שכן הסעד הנדרש הינו כספי בגין דמי שימוש של 14 שנה. התביעה הוגשה ביום 12.09.10 בגין דמי שימוש לצורך עיבוד מטע זיתים, עד לתפיסת החזקה על ידי התובעים בחודש אפריל 2009, לפיכך טענות התובעים בגין שמי שימוש הקודמים לתאריך 12.09.03 התיישנו.

4.יתרה מכך, טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת שיהוי. לטענתם השתהות התובעים ושתיקתם במשך 14 שנים מלמדים על זניחת טענותיהם או על הסכמה מכללא לעשיית השימוש בקרקע למטרת עיבוד מטע זיתים, שכן עד להגשת התביעה לא פנו התובעים לנתבעים בדרישה לתשלום דמי שימוש, אלא להפך התובעים הם אשר שילמו לנתבעים סך של 5,000 ₪.

5.בנוסף טענו כי חרף הגשת התביעה על ידי הנתבעים לבית משפט זה בתיק 9076-06-09 עוד בחודש 06.2009 בחרו התובעים שלא להגיש תביעה שכנגד או כל תביעה אחרת במשך שנה ושלושה חודשים מיום הגשת התביעה על ידי הנתבעים ולא בכדי, שכן התובעים ויתרו על זכותם לדמי שימוש.

6.הנתבעים טענו כי השיהוי בהגשת התביעה פגע באופן קשה ומשמעותי באינטרס ההסתמכות של הנתבעים, וכן בסיכויי ההגנה שלהם .

7.ועוד, טענו הנתבעים כי תביעת התובעים מטרתה היחידה היא להליך אימים על הנתבעים, ובנסיבות העניין אינה אלא תביעה טורדנית וקנטרנית העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

8.בנוסף טענו כי יש להורות לתובעים לתקן את כתב התביעה כך שיושמטו הימנו אותם סעיפים בהם נתבעים לכאורה סכומים שלא בוארו, או לחילופין לפרש במדויק את הסכום הנתבע, שכן סיכום סכום התביעה הינו 420,000 ₪ יחד עם זאת שולמה אגרת בית משפט בגין סך של 200,000 ₪ בלבד.

9.תשובת התובעים היתה כי הם זכאים לדמי שימוש ראויים מהיום שבו רכשו את הנכס בשנת 1996, ומאחר ותקופת ההתיישנות היא 15 שנה, הרי שטרם חלפה התקופה.

10.עוד טענו כי למרות שרכשו את הנכס בשנת 1996, נודע להם אודות השימוש שנעשה על ידי הנתבעים רק בשנת 2009 כאשר פנו הנתבעים לתובעים בניסיון לסחוט מהם כספים. גם אז לא היה ידוע לתובעים את היקף השימוש בנכס עד שלא קיבלו את הפירוט על ידי הנתבעים במסגרת התביעה שהגישו נגד התובעים לצו מניעה ולכספים בתיק 9076-06-09.

11.התובעים טענו כי הנתבעים הודו בשימוש בנכס, וכך בעצם הודו בקיומה של זכות התובעים לתבוע את השימוש בנכס. התובעים למדו על משך השימוש שנעשה בנכס על ידי הנתבעים במסגרת התביעה שהגישו הנתבעים נגד התובעים באמצע שנת 2009, ובמסגרת תצהירים שהוגשו מטעמם בחודש 2.2010.

12.התובעים טענו כי עובר לקבלת תצהירי הנתבעים, לא יכלו התובעים לדעת על קיומם של הנתבעים, או על השימוש שנעשה בנכס, המחייב דרישת תשלום דמי שימוש ראויים.

13.התובעים טענו כי הם לא מימשו את זכות התביעה שלהם לפני כן מאחר וקיומו של המטרד מצד הנתבעים נודע להם לראשונה רק בחודש 04.09, כאשר דרשו הנתבעים מהם כספים בגין העצים הנטועים על הנכס של התובעים.

14.התובעים לא איחרו בהגשת תביעתם, ובטח שלא ויתרו על זכות התביעה שלהם לדמי שימוש ראויים בנכס שלהם.

15.התובעים טענו כי סכום התביעה הנו 200,000 ₪, והאגרה שולמה בהתאם לכך, כשהאמור בסעיף 9 לכתב התביעה, דרישה לתשלום של 420,000 ₪, הינו טעות סופר בלבד.

דיון ומסקנות:

16.לבית המשפט נתונה הסמכות להורות על דחיית התובענה על הסף, מכוח הוראות תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן : "התקנות" ) שקובעת כי:

"101. דחייה על הסף

(א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה: