מזרה נ' דב

פסק דין

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני מוצאת לפסוק כי הנתבע ישלם לתובע כפיצוי בגין נזקי התאונה את הסכומים הבאים:

א.סך של 1,315 ₪ ההפרש בין הסכום ששולם למוסך והסכום שקיבל מחברת הביטוח. סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום 1.6.09 ועד למועד התשלום.

ב.סך של 947 ₪ בגין עלות החיישנים שלא היו מכוסים מחברת הביטוח. גם סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום 1.6.09 ועד למועד התשלום.

ג. באשר להנחת העדר תביעות, התובע בתביעתו ביקש סך של 1,500 ₪ אך היום במהלך הדיון טען כי יש לו נזק העולה על 3600 ₪ וזאת למשך 2 שנים, כלומר נזק כולל של כ-7,200 ₪. אף אם אתעלם מכך שהתובע לא ביקש לתקן תביעתו גם לאחר שהנתבע העלה סוגיה זו, מכל מקום אני סבורה שהסכום שנטען במהלך הדיון היום לא הוכח כנדרש. אמנם התובע הציג 2 פוליסות אשר ההפרש ביניהן עומד על הסך האמור, ברם, אני מוצאת ממש בטענת ב"כ הנתבע כי עיון בפוליסה הראשונה מלמד שהנחת העדר תביעות שניתנה בה עומדת רק על סך של 937 ₪. ממילא ההנחה היא כאשר לא ניתנה אותה הנחה זהו הסכום שבו חויב התובע. אין אני מקבלת את טענת התובע כי היה על הנתבע להביא עד בענין זה, לא רק שהטענה הועלתה לראשונה היום ואף ללא תיקון התביעה, אלא גם מאחר והפוליסה השניה שהוגשה היא פוליסה חלקית וחסרה, ממילא לא ניתן לערוך השוואה מלאה של הפוליסות וכל אי בהירות צריכה להיזקף כנגד התובע. לטעמי, כאשר תובע טוען שהוא ניזוק בגלל שאיבד הנחת העדר תביעות, עליו הנטל להוכיח מה היא אותה הנחה ולהוכיח שהפרשים בין פוליסות שונות נובעים רק מכך שלא קיבל אותה. לצורך הוכחה זו, לא די בהגשת הפוליסות ובוודאי שלא כאשר אחת מהן היא חלקית.

בהתחשב בכך שמהפוליסה הראשונה עולה כי ההנחה עמדה על סך של 937 ₪, אני מוצאת להיעתר לסכום שנתבע בראש זה בתביעה המקורית, שכן ידוע שהפסד זה נמשך על פי יותר משנה.

בהמשך לכל האמור, אני פוסקת כי הנתבע ישלם סך של 1,500 ₪, כאשר גם סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום 1.2.2010 (המועד בו פג התוקף של הפוליסה הקודמת) ועד למועד התשלום.

ד.באשר לטענות בענין הנזקים הנילווים, התובע טען לסכום כולל המתקרב ל-19,000 ₪ (הפסד שעות עבודה, הפסד מע"מ ועגמת נפש). מסכימה אני עם ב"כ הנתבע כי סכום זה הוא חריג ולא כדבר שבשיגרה יעתר בית המשפט לסכום ממין זה.

באשר לטענת התובע כי הוא זכאי להשבת המצב לקדמותו, אוסיף כי הוא מחויב גם לפעול להקטנת הנזק וכלל שהטענה היא ששווי שעות עבודתו רב, ראוי היה כי את העניניים הטכניים של קפיצה למוסך כדי להחליף שיק, בירור עם חברת הביטוח וכיוצא באלה, יעשה באמצעות אחר אשר שווי שעות עבודתו נמוך יותר. לאחר שהבאתי בחשבון את טענות הצדדים בראש זה, והדרך בה בחר הנתבע להתנהל כמפורט בכתב התביעה, אני מוצאת לפסוק בגין הפסדי השכר ועגמת הנפש סך כולל של 1,500 ₪.

בנוסף לכל האמור ישלם הנתבע בגין המשפט, ובגין אגרת המשפט סך נוסף של 450 ₪.

ניתן והודע היום, כ"א סיון תש"ע, 03/06/2010 במעמד הנוכחים.

ענת זינגר, שופטת

הוקלד על ידי: מיכל תורג'מן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: