מזונות מן הדין או ממצוות צדקה, חיובם לאחר גיל שמונה־עשרה והייחס בין חובת האב לחובת האם

רקע

הצדדים נישאו בשנת 1994 והתגרשו בבית הדין בשנת 2000. לצדדים ילד אחד, [מ'] יליד תשנ"ח (1998). סמוך לגירושין, הצדדים חתמו על הסכם גירושין. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין ביום ו' באדר ב' תש"ס (13.3.2000). בהסכם נקבע שמשמורת הבן תהיה אצל האם עד הגיע הבן לגיל שמונה־עשרה. בהסכם הגירושין נקבע גם סכום חיוב המזונות והמדור שהאב ישלם לאם עבור הבן. בחודשים האחרונים התשלום לפי ההסכם היה 3,016 ש"ח לחודש. בהסכם לא נקבע עד איזה גיל ישלם האב את המזונות. הבן ימשיך ללמוד עוד שנת לימודים באותו מוסד בו למד, גם לאחר שימלאו לו שמונה־עשרה שנים.

בפני בית הדין תביעת האם לחיוב האב במזונות, מדור והוצאות חינוך, גם לאחר הגיע הבן לגיל שמונה־עשרה.

התקיים דיון בבית הדין, נשמעו טענות הצדדים ובאי כוחם, הוגשו סיכומים ותגובה. להלן טענות הצדדים כפי העולה מהדיון, מהסיכומים ומסיכומי התשובה:

טענת האם

הבן ימשיך בלימודים גם אחרי שימלאו לו שמונה־עשרה שנה, על כן יש להמשיך בחיוב האב במזונות ומדור כפי האמור בהסכם עד לסיום לימודי הבן.

בהסכם לא מצוין מתי יפסק חיוב המזונות, אלא רק נקבע גיל סיום המשמורת.

יש להמשיך את חיוב המזונות והמדור באותה צורה עד לסיום לימודי הבן, הואיל והנסיבות לא משתנות. לאחר סיום הלימודים הבן יתגייס לשלוש שנים לצבא – יש לחייב את האב בתשלום שליש מחיוב המזונות, עד סיום השרות הצבאי של הבן. האם מסכימה כי תשלום 1/3 המזונות בתקופת הצבא ישולם ישירות לחשבון הבן.

כמו כן יש לחייב את האב להשתתף בהוצאות החינוך של הבן לצורך ההכנה לבגרות, לרבות שיעורי עזר ושיעורים פרטיים, היות שלבן צרכים מיוחדים, הבן אובחן כסובל מבעיות קשב וריכוז. הצרכים המיוחדים התגלו לאחר עריכת הסכם הגירושין ולכן יש כאן שינוי נסיבות מהותי, המצדיק חיוב האב במחצית מהוצאות החינוך, למרות האמור בהסכם הגירושין.

האם טוענת שהיא מרוויחה בין 9,200 ש"ח לבין 9,300 ש"ח לחודש. בדיון לא היו לאם השגות על טענת האב ביחס לגובה הכנסתו של האב, אמנם לבא כוח האם טענות על הכנסות האב בסך 30,000 ש"ח לחודש כפי שעולה מתלושי המשכורת של האב. לאב עבודה נוספת. האב מוגדר כ'אמיד' לפי הכנסותיו, בבעלותו בית חדש והוא מרבה לטוס לחו"ל.

הבן מוגדר 'נזקק', האם אינה 'אמידה' היות שהיא צריכה לכלכל שני ילדים נוספים מנישואיה השניים.

הבן מתגורר אצל האם, זמני השהייה של הילד אצל האם גדולים בהרבה מהזמן בו הילד שוהה אצל האב.

 יש לדחות עובדתית את טענות האב הטוען לזמני שהייה שווים.

יש לדחות את פסקי הדין המצורפים לסיכומי הבעל המלמדים על שוויוניות בין ההורים בהעדר הכרעה של בית המשפט העליון.

יש למחוק מסיכומי האב את הבקשה להחזר תשלומי מזונות ומדור לשנים שבהן היה הבן היה בן חמש־עשרה עד שמונה־עשרה, היות שזו 'חזית חדשה'.

בכל מקרה ההסכם מחייב וכל התשלומים בשנים אלה היו לפי ההסכם ולא נטען על שינוי נסיבות.

טענות האב

בהסכם הגירושין האב התחייב בסכומים הגדולים מחיוב המזונות המקובל. כל השנים האב שילם את כל החיובים, כולל הוצאות רפואיות חריגות.