מזונות 'מורדת' בעת הפירוד; מזונות ילדים שמעל גיל שש

לפנינו ערעורים על פסק בית הדין האזורי: ערעור מצד האיש בארבע נקודות וכנגדו תשובה וערעור מצד האישה.

מסגרת הדיון בערעורים לעומת הכלל "בי דינא בתר בי דינא לא דייקי"

קודם הדיון בגוף הערעור נציין כי המערער עצמו, במסגרת טענתו בדבר הבעלות על כספי הגמ"ח (ראה להלן), טוען על דברי בית דין קמא מדברי הגמרא בבבא בתרא (קלח ע"ב) "בי דינא בתר בי דינא לא דייקי", וכמובא בחושן משפט (סימן יט) – בסמ"ע (ס"ק ב) ובש"ך (ס"ק ג), עיין שם.

אף על פי כן הוא בא ומערער לפנינו על בית הדין קמא ונסמך על הנקבע בתקנות הדיון משנת תשנ"ג שהותקנו על ידי מועצת הרבנות הראשית וחברי בית הדין הגדול, וכפי שציין המערער בדיון כי הוא מערער לפי סעיף קלה בתקנות. נבאר תחילה את היסוד לערעור זה בבית הדין הגדול ולהלן נתייחס בפרטות לאפשרות הערעור על הפסק בעניין כספי הגמ"ח.

ביסוד תקנת בית הדין הגדול לערעורים כבר האריכו הפוסקים ונתבאר בארוכה בדברי אבי מורי שליט"א (שו"ת יחל ישראל סימן קא) בסתירת הגמרא בבבא בתרא (הנ"ל) לגמרא בסנהדרין (דף לא ע"ב) דמשמע ממנה שאחר שדנוהו יכול לילך לבית הוועד ולערער על דינם וטעמם:

אמר רב ספרא (אמר רבי יוחנן): שנים שנתעצמו בדין, אחד אומר "נדון כאן", ואחד אומר "נלך למקום הוועד" – כופין אותו ודן בעירו.

ואם הוצרך דבר לשאול – כותבין ושולחין.

ואם אמר: "כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני" – כותבין ונותנין לו.

כמו כן במקומות רבים בש"ס אמוראים חלקו על פסק שפסקו כבר אחרים. ועיין שם שהביא עדותו של שו"ת מהר"ם בר ברוך (פראג, סימן תשטו) "לא שמענו שהיה חרם או תקנת הקהל מלערער על הדיינים, אדרבה מעשים בכל יום שמערערים על הדיינים", דן בשיטות הראשונים והאחרונים בזה והעלה:

בפני בית דין אחר כמותם – יש בזה מחלוקת ראשונים, וגם בזה העלה בחתם סופר (חלק ו סימן נ) שאם פירשו טעמם ורוצה לערער על טעמם לכולי עלמא שרי. וכן אם העמידו מלכתחילה בית דין המיוחד לכך, או הגדול ממנו כ'בית הוועד' – לכולי עלמא יכול לערער וכדברי מהר"ם בר ברוך, וציין לדברי הספורנו (שמות יח, כא) שפירש שלשם כך נצטווה משה רבנו מתחילה להעמיד "שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות": "הנה ישפוט הקטן ראשונה והצועק על פסק דינו יצעק אל הגדול ממנו ומן השני אל השלישי ומן השלישי אל הרביעי" וכו'.

משום כך הסכימו להקים את בית הדין הגדול, המיוחד לכך, שבו אנו דנים. 

אומנם הגבילו עצמם בתקנות הדיון שאין לערער אלא על סמך נימוקים שהייתה טעות בהלכה, טעות הנראית לעין בשיקול הדעת או בקביעת העובדות, או פגם בניהול הדיון באופן המשפיע על תוצאות הדיון. וגם בזה יסודם בדברי הפוסקים כפי שנתבאר שם. 

לפיכך:

אין לפני בית הדין אלא העובדות שהובאו בפני בית דין קמא ובמקרים מיוחדים עובדות שהובאו גם לפני בית הדין הגדול באישורו.

אין בית הדין דן דיון חוזר בעדויות ובעובדות שבית דין קמא לא שמע ולא ראה אלא רק מוודא כי לא הייתה טעות בהלכה או טעות הנראית לעין בשיקול הדעת או בקביעת העובדות.

לגופם של הערעורים

אחר הדברים האלה נבוא לדון בדברי המערער, כפי שכתבם בכתב הערעור וכפי שטען לפנינו בדיון הערעור, ובערעור שכנגד. 

א.   מזונות אישה בעת הפירוד קודם לגירושין, ואף במורדת – דינם בהתאם לנסיבות הפירוד והמרידה