מזונות ילדים בעלי צרכים מיוחדים הזכאים לקצבת נכות ולאחר גיל שמונה־עשרה

לבית הדין הוגשה בקשה לחיוב האב במזונות ילדיו. האב תחילה שלח כתב הגנה, אך לא הופיע לדיון.

ביום ח' בטבת תשע"ט (16.12.2018) נתן בית דיננו החלטה שהתייחסה גם לטיעוני האב, ובה נאמר בין השאר:

אשר על כן, בית הדין פוסק שבקשת האם מתקבלת והאב חייב במזונות הילדים, כדרישתה, דהיינו:

האב ישלם את מזונות הבת עד שתסיים את השירות הלאומי בסך חודשי של 500 ש"ח. כן ישלם האב את מזונות הבנים בסך חודשי של 2,000 ש"ח עד הגיעם לגיל שמונה־עשרה.

הסכומים כוללים מזונות ומדור, יהיו צמודים למדד ויעודכנו כל שלושה חודשים החל ב־1.1.2019.

בנימוקי החלטה זו הסתמכנו בין שאר הנימוקים על הקביעה שהמקום העדיף לחינוכם של הילדים ולקבלת הטיפול המיוחד שלו הם זקוקים נמצא בארץ ישראל, וכלשון ההחלטה:

לאור הסכם הגירושין של הצדדים, שכעבור שנה מהמועד אם יהיה עיכוב במתן פסק דין יהיה בית הדין הגדול המוסמך לדון בנושא, דן בית הדין הגדול בתביעת המזונות.

יודגש עוד: בפסק בית הדין בלונדון נאמר במפורש שאין אפשרות להעניק לילדים באנגליה את החינוך הדרוש לילדים, ונוסיף את מילותיו של בית הדין: "נחה דעתנו כי מתן חינוך לצרכים מיוחדים במגזר החרדי בישראל עדיף בהרבה על כל דבר דומה בבריטניה."

עוד הוסיף בית הדין כי אם המוסדות שייבחרו על ידי האם לא ייראו לאב נקבעו שלושה רבנים מכובדים שיקבעו את המוסדות ואם מתאימים הם לתפיסת העולם הדתית של האב. גם כעת אין מניעה מהאב לפנות לוועדה מכובדת זו, אך לא עלה על דעת בית הדין לקבוע מגורים לילדים בארצות הברית.

אומנם כיוון שהדיון היה בהעדרו של האב, החליט בית הדין בי"ב באדר א' תשע"ט (17.2.2019):

האב לא הופיע לדיון ואף לא שלח מיופה כוח. בית הדין ישקול קיום דיון נוסף אם יהיה האב מוכן להתחייב כי ישלם את הוצאות הצד השני בהתאם לשיקול דעת בית הדין.

בא כוח האב יעדכן את בית הדין אם ברצונו בקיום דיון.

לאחר שבא כוח האב עדכן את בית הדין על רצונו בדיון נוסף, נערך ביום כ"ד באלול תשע"ט (24.9.2019) דיון בהשתתפות שני הצדדים ובאי כוחם.

טענות האב

בדיון טענו האב ובאי כוחו כמה טענות שלא לחייבו במזונות ילדיו: ראשית, משום שהילדים זכאים לקצבת נכות וסביר שהם מקבלים אותה, ובשל כך הרי הם כמי שיש להם נכסים ויכולת להתפרנס בעצמם, וכיוון שעברו את גיל שש וחיובם רק מדין צדקה – אין האב חייב לתת להם מזונות; בנוסף, הילדים נמצאים במסגרות חינוך המספקות להם את כל צורכם, ולכן יתרת הקצבה הניתנת לאם מספיקה לשמש להם לכל צרכיהם. לגבי הבת נטען כי היא לא גרה אצל האם; היא למעלה מגיל שמונה־עשרה, ונדיר שמחייבים מזונות בגיל זה, והיא כנראה גם מקבלת קצבה לעצמה.

טענה נוספת שנטענה היא שעצם הקביעה כי הילדים יהיו אצל האם היא שגויה וכי הם "נרצחים אצלה", ולכן לפני המזונות יש לדון במשמורת. "אני לא מעלה טענה זו כדי לפטור אותו ממזונות, הטענה הראשונה מספקת, הוא רוצה לדאוג לילדים" – אמר בא כוחו. לטענתו הוא רוצה במשמורת על הילדים ולהביאם לארצות הברית, מקום מגוריו.

לגבי הבת נטען עוד כי היא מנוכרת לאב ואינה מוכנה לשמור על קשר עימו.

האב, נאמר, מוכן לממן בדיקה של הילדים.