מזונות אישה בהיות הבעל מורד ודחיית טענת הברחה של כספי החסכונות

עניינו של פסק דין זה בשתי תביעות שהוגשו במסגרת ההליכים בין הצדדים: האחת, תביעה למזונות אישה (תמ"ש 1800/08) והשנייה, תביעה לשמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973 (תמ"ש 1801/08).

תביעה נוספת שהוגשה לפסיקת מזונות בגירה (חיילת) בתיק תמ"ש 1802/08  נזנחה בהמשך.

רקע:

1.         הצדדים נישאו זל"ז ביום 06.02.74 ומנישואיהם נולדו 4 ילדים, כולם בגירים.

2.         עם נישואיהם התגוררו הצדדים בקיבוץ ..., ובשנת 1986 עברו הצדדים להתגורר ב.... כעבור 4 שנים עברו הצדדים להתגורר בדירה בשכירות ביישוב הקהילתי ...

3.         נישואיהם של הצדדים נקלעו למשבר. בכתבי הטענות מתוארים האירועים שהביאו לריחוק ביניהם, כל אחד לפי גרסתו.

            לדברי התובעת מערכת היחסים עם אישה אחרת ערערה את הזוגיות שלהם - "יחסו כלפי וכלפי המשפחה השתנה לגמרי. הפך להיות אדם אחר שלא הכרתי אותו" (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 9-22) רוב זמנו היה מחוץ לבית ולא היה דואג למשפחה כמו בעבר (סעיף 10 לתצהירה).

לדברי הנתבע לא חפץ להמשיך בחיים משותפים לנוכח היחס המשפיל לו זכה מצידה "הרגשתי  בבית כמו שטיח עליו דרכה אשתי השכם וערב" (סעיף 5 לתצהירו)  וכי "הנישואין היו עם קשיים רציניים שהלכו והחריפו לא עלו על שום שרטון" (עמ' 24 ש' 27).

4.         על רקע הקרע בחיי בני הזוג, הגישה התובעת ביום 14.03.08 תביעה למזונות ומדור (תמ"ש 1800/08) וכן תביעה לשמירת זכויות לפי ס' 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973 (תמ"ש 1801/08).

במסגרת התביעה למזונות עתרה התובעת לחיוב הנתבע בתשלום מזונותיה ומדורה בסך של 10,800 ש"ח בחודש. ובמסגרת התביעה לשמירת זכויות עתרה לקבל מחצית מכלל הנכסים שהצטברו לצדדים במהלך חייהם המשותפים, ואשר העיקרית שבהם הינה קופת "עוצ"מ"- קופת תגמולים של עובדי ציבור במושבים. 

5.         ביום 29.08.08 ניתנה החלטה ע"י כבוד השופטת המנוחה, נסרין בשארה כרייני ז"ל, לפיה נפסקו בהסכמה לתובעת מזונות זמניים בסך של 3,000 ש"ח לחודש.

התביעה למזונות אישה - תמ"ש 1800/08

6.         ראשית יש לדון בשאלת זכאות התובעת למזונותיה.

7.         לגבי שאלה זו חלה התפתחות בגישת הנתבע במרוצת ההליך.

בכתב ההגנה ביקש הנתבע לדחות את התביעה למזונות מהסיבות הנ"ל: מעשי ידי האישה מספיקים למזונותיה, התובעת הפסיקה את עיסוקה מתוך כוונה לדרוש מזונותיה במלואם מאת הנתבע, והעובדה כי ביכולת התובעת לפרנס את שני בני הזוג ולא רק את עצמה. לחילופין ביקש הנתבע לחייבו רק בהשלמת דמי המזונות למעשי ידיה (סעיפים 45-46). מאוחר יותר, בתצהיר עדותו הראשית, לא טען הנתבע דבר באשר לזכאות האישה למזונות ואף לא ביקש לדחות את התביעה (כפי שנעשה בכתב ההגנה), אולם טען כי המזונות הזמניים שהוטלו עליו הינו מעבר ליכולתו הכספית (ס' 51 ). עם זאת, במהלך דיון ההוכחות שהתקיים ביום 15.11.11 הצהיר הנתבע כי הוא מוכן לשלם חצי מהכנסותיו  למזונותיה של האישה (ראה עמ' 34 שורות 8-10 וכן שורות 13-16 לפרוטוקול הדיון). 

8.         למעשה, הסכמתו של הנתבע לשלם למזונות האישה מחצית מהכנסותיו, מייתרת את הדיון בשאלה בדבר זכאות התובעת למזונותיה.

על אף האמור, אדון בשאלה זו, לאור הדין והנוהג הקיים.

9.         סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, שכותרת השוליים שלו היא " מזונות לבן זוג", קובע לאמור:

"אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".