מושקלו נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

פסק דין חלקי

רקע

לפניי מונחת תביעתו של מר אלכס מושקלו יליד שנת 1976 (להלן: "התובע") בגין נזקי גוף מיום 23.10.08 עת רכב על אופניו. לטענתו הוא התנגש ברכב שבלם, נפל ונפצע (להלן: "התאונה"). מאחר והתובע לא איתר את בעל הרכב הנ"ל, הוא הגיש את תביעתו כנגד קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "הנתבעת") בהתאם לסעיף 12(א) לחוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ( להלן: "חוק הפלת"ד").

התאונה הנדונה הוכרה כתאונת עבודה וועדה של המל"ל קבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה, החל מיום 27.01.10, בגובה 15% לפי סעיף 48 (2) ב' לתקנות המל"ל.

הנתבעת הכחישה את החבות בתיק ולאחר שהוצג לי דו"ח חקירה, הוריתי ביום 20.06.11 על פיצול דיון בין שאלת החבות לשאלת הנזק.

דיון הוכחות בשאלת החבות התקיים ביום 12.02.12.

מטעם התביעה העידו גב' אירנה שטילמן והתובע ומטעם ההגנה העיד מר שובל לב.

נעתרתי לבקשת הצדדים להגיש סיכומיהם בכתב.

התביעה הגישה סיכומיה ביום 19.03.12. ההגנה הגישה סיכומיה ביום 13.05.12.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומד טוען כי התובע הציג את גרסתו עליה נחקר בחקירה נגדית ולא נתגלו בה כל סתירות. משכך יש לאמץ את גרסתו של התובע, לפיה היה בדרכו מעבודתו אל ביתו כשלפתע הגיח רכב שעצר לפתע, ככל הנראה כדי לאפשר חציית כביש של הולך-רגל, אז התנגש התובע ברכב מאחור. בשעה שנאנק התובע מכאבים, לא עלה בדעתו להחליף פרטים עם הנהגת ומן הדין לקבל גרסה זו של התובע מאחר והיא לא נסתרה.

יתירה מזו, גרסתה של אשת התובע, גב' אירנה שטילמן, מהווה חיזוק ותמיכה בגרסתו של התובע. על פי עדותה, שלא נסתרה, התאונה ארעה בשעות הערב, היא קיבלה טלפון בהול מהתובע אשר הזעיק אותה להגיע מיד הביתה ולטפל בו. כאשר שאלה אותו מה ארע לו, תשובתו של התובע היתה כי נפל מאופניו עת התנגש ברכב. כאשר הגיעה האישה לביתם לקחה מיד את התובע לקבלת טיפול רפואי בבית החולים 'סורוקה'. גם כאן מציין ב"כ התובע כי עדות זו לא נסתרה.

לאחר התאונה ומשהוברר לתובע כי יש משמעות משפטית לעובדה כי היה מעורב בתאונת דרכים, נעשו מאמצים רבים כדי לאתר את פרטי הרכב המעורב, התובע ביצע סיורים בשכונה, אך כל הניסיונות העלו חרס בידיו.

ב"כ התובע המלומד מציין שהדיסק ותמלולו הוגשו כראיה לאחר שמיעת ראיות התובע מבלי שהיתה הזדמנות לתובע או ב"כ להערך ולהתכונן לחקירה ובכל זאת גם לאחר האזנה לקלטת ועיון בתמליל לא התגלו דברים דרמתיים היכולים לשנות את פני הדברים כפי שהציגם התובע. נהפוך הוא, גרסתו של התובע תאמה את מה שהוקלט והדבר מחזק עוד יותר את גרסתו. ממשיך וטוען ב"כ התובע, כי ישנם עוד שורה של הקלטות אשר לא נחשפו בבית המשפט ומדוע בחר להגיש רק הקלטה אחת? המשמעות הינה כי החוקר בחר להגיש את ההקלטה שהוא חשב שנוחה לו.

ב"כ הנתבעת המלומד טוען כי מן המקרה עולות שתי שאלות: האחת, האם עמד התובע בנטל ההוכחה המוטל עליו והוכיח את גרסתו. השניה, באם התשובה לשאלה הראשונה חיובית, האם עמד התובע בנסיבות המקרה בחובת השקידה הסבירה המוטלת על כל אדם שנפגע בתאונת דרכים. לדידו של ב"כ הנתבעת התשובה לשתי השאלות שלילית.

התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח את גרסתו. לחלופין, אם בית המשפט יפסוק כי התובע הוכיח את גרסתו אזי יש לקבוע כי לא עמד בחובת השקידה.

המדובר בעדות יחידה של התובע, כמפורט בסעיף 54(2) לפקודת הראיות. עדותה של אשת התובע אינה יכולה להוות סיוע לעדותו של התובע, וזאת מהטעם שלא ראתה את התרחשות האירוע. כמו כן יש להפעיל על התובע את הכלל בדבר 'אי העדת עד רלוונטי' בקשר לאי הבאתו לעדות של סגן מנהל המחלקה בה הוא עובד בבית החולים והממונה הישיר עליו – ד"ר אלכס שפר. טבעי היה שהתובע יזמין את ד"ר שפר להעיד ומשלא עשה כן ניתן להסיק שלא התקיימה שיחה כלשהי ביניהם.

ממשיך לטעון ב"כ הנתבעת כי עדותו של התובע הינה עדות כבושה, שכן מעולם לא הזכיר או דיבר על כך שעבר תאונה עם רכב עת רכב על אופניו, כך לדוגמא בכל המסמכים הרפואיים לאחר האירוע אשר צורפו לתצהירו אין מילה או רמז למעורבות רכב באירוע או נפילה מאופניים. כאשר נשאל על כך התובע בחקירתו הנגדית, ענה כי פחד לסבך הנהגת (עמ' 16 שורה 26 לפרוטוקול). אולם, בחקירתו על ידי חוקר מטעם הנתבעת טען כי לא הזכיר שרכב היה מעורב באירוע כדי שתביעתו מהמל"ל לא תדחה (עמ' 27-29 לתמליל החקירה). כמו כן, לא ברור אילו נתוני חקירה ו/או שיחות נשמטו על ידי הנתבעת. ב"כ התובע מעולם לא ביקש לעיין בדוחות החקירה במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק ואף בית המשפט לא חייב הנתבעת להמציאם.

דיון והכרעה

נסיבות התאונה