מושקוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

כללי:

1.לפנינו תביעתו של מר יהודה מוסקוביץ (להלן: "התובע") כנגד החלטת ועדת הרשות מיום 19.2.13 (להלן: "ההחלטה"), ואשר דחתה את תביעתו של התובע לקביעת דיון מחדש בדרגת נכותו עקב שינוי בהכנסותיו.

עובדות והליכים:

2.א.התובע, ואשר הינו יליד שנת 1941, נפגע בתאונת עבודה ביום 11.5.04

בגין התקף לב, פגיעה אשר הוכרה כפגיעה בעבודה ונקבעה לו בגין כך ע"י ועדה רפואית לעררים מיום 11.2.08 נכות רפואית יציבה בשיעור של 32% [25% נכות רפואית ו- 6.25% לאחר הגדלה ב- 1/4 לפי תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)] תשט"ז-1956, החל מיום 13.11.04 וזאת, על אף העובדה כי ועדת הרשות אשר דנה בעניינו קבעה שלא ניתן להפעיל את תקנה 15, אך הועדה הרפואית לעררים לא קיבלה את חוות דעתה של ועדת הרשות וקבעה כי קיים קשר מסויים בין האירוע שהוכר לבין מצבו הכלכלי העכשווי והחליטה להגדיל את נכותו ב-1/4.

ב.ביום 18.10.12 הגיש התובע תביעה לקביעת דיון מחדש בדרגת נכותו עקב שינוי בהכנסותיו וזאת בהתאם לתקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, תשט"ז-1956).

ג.ביום 19.2.13 התכנסה ועדת הרשות בעניינו של התובע וזאת לאחר שקיבלה לידיה את דו"ח מחלקת השיקום מיום 28.1.13 וקבעה כי:

"ועדת הרשות לא מוצאת כל קשר בין נכותו של התובע (שלא השתנתה) לבין מספר העובדים שהוא מעסיק מעת לעת ולהכנסותיו, שמשתנות בהתאם להיקף פעילותו של העסק. יתרה מזו, ועדת הרשות בדעה, גם כיום, כי הנכות לא גרמה לתובע לאי מסוגלות לעבודתו לראייה, ממשיך בה מאז הפגיעה מיום 11.5.04. בנוסף, התובע מתקרב לגיל 72, גיל מבוגר לשוק העבודה. לאור כל האמור, תהיה סבורה ועדת הרשות כי הירידה הניכרת בהכנסותיו אינה עקב הנכות שנקבעה בזמנו, ואשר כאמור לא חל בה שינוי. ועדת הרשות לא מוצאת מקום להגדיל את דרגת נכותו על פי תקנה 15 מעבר להגדלה שנקבעה בזמנו ע"י הועדה הרפואית לעררים מיום 11.12.08".

טיעוני הצדדים:

3.א.לטענת התובע, יש ליישם את תקנה 15 במלואה וזאת לאור העובדה כי

הכנסתו ירדה כדי 0% ולא חלפו 5 שנים מיום קביעת הועדה הקודמת.

ב.עוד טוען התובע, כי מוצדק, בנסיבות העניין, ליישם את תקנה 15 שכן, חלה ירידה של 87% בהכנסותיו; העסק נסגר וחוסל, בעיקר ובין היתר בגלל הפגיעה; דו"ח עובדת השיקום מדבר בעד עצמו; העובדה שועדת הרשות היתה מורכבת מאנשים לא מקצועיים (פקיד תביעות ורופא) ולא רופא שיקומי, היא הנותנת שמדובר בועדה לא מתאימה וכן, מפאת העובדה שהתובע הפך מבעל עסק מצליח למחוסר מסוגלות לתפקד.

4.מנגד טוען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה וזאת מאחר והחלטת הועדה תקינה, סבירה ומנומקת ולא נפלו בה פגמים משפטיים כלשהם.

דיון והכרעה:

5.לאחר עיון בכתבי הטענות ובנספחיהם, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים בפני ביום 24.10.13, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן:

א.לא מצאנו חוסר סבירות כלשהי בהחלטת ועדת הרשות, עת קבעה כי לא מצאה כל מקום להגדיל את דרגת נכותו של התובע על פי תקנה 15 מעבר להגדלה שנקבעה ע"י הועדה הרפואית בהחלטתה מיום 11.12.08 שכן, הועדה נימקה את החלטתה בכך שלא מצאה כל קשר בין נכותו של התובע לבין מספר העובדים שהוא מעסיק מעת לעת ולהכנסותיו המשתנות בהתאם להיקף פעילותו של העסק וכל זאת, תוך התייחסות לגילו המבוגר של התובע.

ב.עוד קבעה ועדת הרשות, כי נכותו של התובע לא גרמה לו לאי מסוגלות לעבודתו והראיה לכך, שהתובע ממשיך בעבודתו מאז הפגיעה מיום 11.5.04 וכי, הירידה הניכרת בהכנסותיו הינה עקב הנכות שנקבעה בזמנו ואשר כאמור לא חל בה שינוי ועל כן, קבעה הועדה כי אינה מוצאת מקום להגדיל את דרגת נכותו של התובע מעבר להגדלה שנקבעה ע"י הועדה הרפואית לעררים וכאמור לעיל.

ג.אין בטענות התובע כל טענה אשר מצדיקה התערבותו של בית הדין בהחלטת ועדת אי הכושר אשר בחנה ביסודיות עניינו של התובע טרם הגיעה למסקנותיה ועת היו בפניה כל המסמכים הרלוונטיים והדרושים להכרעה והכל, תוך התייחסות להחלטות קודמות של ועדות רשות וכן להחלטת הועדה הרפואית לעררים.

6.לאור כל האמור, אנו מורים על דחיית התביעה.