מושי-פור(המנוח) ואח' נ' עירית ירושלים

פסק דין

מכוחו של חוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000, מוסמך בית משפט זה לדון בעתירות מינהליות "נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה", ובכלל זה "עניני ארנונה לפי כל דין" (פרט 1 לתוספת הראשונה). הוראה זו מסמיכה את בית המשפט לענינים מינהליים לבטל או לשנות החלטה בענייני ארנונה שקיבלה הרשות המינהלית. בית המשפט לענינים מינהליים אינו מוסמך להתערב בהחלטה בענייני ארנונה שהתקבלה במסגרת הליך משפטי המתנהל בפני בית משפט או רשות שיפוטית אחרת. לפיכך, כאשר בית משפט השלום נותן פסק דין בתביעה אזרחית שהגישה הרשות המקומית נגד הנישום בגין חוב ארנונה, ביטולו של פסק הדין אינו יכול להיעשות בדרך של הגשת עתירה מינהלית אלא בדרך של הגשת ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי (סעיף 52 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). הוא הדין להתערבות בהחלטה שקיבל רשם ההוצאה לפועל במסגרת הליכי ביצוע של פסק דין כספי שנתן בית משפט השלום בגין חוב ארנונה. ערכאת הביקורת על החלטות רשם ההוצאה לפועל היא בית משפט השלום ולא בית המשפט לענינים מינהליים (סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967). תוצאה זו אינה משתנה כל אימת שמגישת התביעה או נוקטת הליכי הביצוע היא רשות מינהלית, אף כי התקיפה הישירה של החלטות אותה רשות בעניין הנדון נעשית באמצעות עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים (השוו עע"מ 2215/08 עלמי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, מיום 17.3.08; עע"מ 4754/13 חב' מסעדות כתית (2006) בע"מ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב, מיום 17.7.13; עע"מ 6848/10 ארז נ' עיריית גבעתיים, מיום 30.5.12, פסקאות 17-14; בג"ץ 5327/10 חרלפ נ' עירית ירושלים, מיום 22.7.10).

בהתאם לכך יש לדחות על הסף את העתירה שלפנינו, בה בית המשפט לענינים מינהליים מתבקש להורות על בטלות דרישת עיריית ירושלים לתשלום חוב ארנונה בגין דירה הרשומה על שם המנוחה, שעיזבונה הוא העותר. ההליכים לגביית החוב ננקטים על ידי העירייה מכוח פסק דין שניתן בשנת 1997 נגד המנוחה בבית משפט השלום בירושלים. פסק הדין ניתן משלא הוגשה על ידי המנוחה בקשת רשות להתגונן. גם אם נכונות טענות העותר נגד קיומו של החוב ונגד ההליך שהוביל למתן פסק הדין, ובכלל זה הטענות בדבר שיהוי והתיישנות; ואף אם תמצי לומר כי יש ממש בטענות העותר נגד הליכי ההוצאה לפועל שנוקטת נגדו המשיבה בלשכת ההוצאה לפועל מכוח פסק הדין – גם לאחר כל אלה, האכסניה להעלאת הטענות הנזכרות היא בבית משפט השלום ובפני רשם ההוצאה לפועל. שם, ולא באמצעות עתירה מינהלית לבית המשפט לענינים מינהליים.

אי לכך, החלטתי לדחות את העתירה על הסף וללא צורך בתשובה. ממילא לא ייעשה צו להוצאות לטובת המשיבה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ד, 06 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: