מושאילוב נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בכפר סבא מיום 24.10.10 (במ"ת 17906-08-10) בה נדחתה בקשתו של העורר לשינוי בתנאי השחרור.

כנגד העורר הוגש כתב אישום ביום 9.8.10 המייחס לו שתי עבירות של תיווך בסם מסוכן ועבירה אחת של אחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית.

במקביל הוגשה בקשה להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

בדיון שהתקיים ביום 10.8.10 אישר בא כוחו כי קיימות ראיות לכאורה וביהמ,ש הורה על הזמנת תסקיר וקבע את הדיון ליום 29.8.10 ומועד זה נדחה ליום 30.8.10.

ביום 26.8.10 פנה שירות המבחן לביהמ"ש בבקשה לדחות את המועד שהוקצב לו לצורך הכנת תסקיר למשך 21 יום לנוכח העומס המוטל עליו.

בימ"ש קמא קבע כי פרק הזמן אינו ארוך ונעתר לבקשה.

על החלטה זו הוגש ערר לביהמ"ש המחוזי מרכז (עמ"ת 1474-09-10) וביהמ"ש (כב' השופטת ברנט) לאחר שסקר את חלופת המעצר שהוצעה ע"י העורר בבית חמותו בשדרות בפיקוחה ובפיקוח בנה, הורה ביום 6.9.10 על שחרורו לאותה חלופה בצירוף לערבויות כספיות וצו עיכוב יציאתו מן הארץ.

לא יבשה הדיו על החלטת השירות ובמחצית חודש אוקטובר הוגשה על ידי העורר בקשה לעיון חוזר בה התבקש בית המשפט לאפשר לעורר לשוב ולהתגורר בביתו בנתניה ולעבוד בחנותו בנתניה בשעות היום.

כאן יש לציין כי על פי הנאמר בכתב האישום בוצעו שתי עסקאות התיווך המיוחסות לעורר בנתניה בעת שהעורר היה בחנותו. על פי האישום הראשון פנה העורר לסוכן משטרתי ושאל אותו אם הוא צריך חשיש ולאחר מכן אמר לו לנסוע ביחד עם הנאשם 2 בכתב האישום לקנות חשיש בעבורו ובעבור הסוכן. אילו על פי האישום השני, פנה העורר לסוכן וביקש ממנו לנסוע עם הנאשם 3 לרכוש חשיש עבורו ועבור הנאשם 3. שתי הרכישות נעשו מאנשים שונים, מה שמצביע לכאורה על היכרותו של העורר עם סוחרי הסמים בנתניה.

על פי האישום השלישי נמצא בחיפוש בביתו של העורר סם מסוג קנבס במשקל של 4 ג"ר.

בימ"ש קמא, כב' השופטת בכור, דחתה את בקשת העורר וציינה כי מאז שחרורו של העורר ביום 6.9.10 חלף פרק זמן קצר יחסית, מועד ההקראה בעניינו קבוע ליום 2.11.10 ובמועד זה יקבע מועד לשמיעת הראיות. עוד קבע בימ"ש קמא כי החלופה שהוצעה בביתו אינה חלופה ראויה שכן מקום ביצוע העבירה מצוי אף הוא בנתניה. באשר להחזרתו של העורר לחנות בה הוא עובד, ציין ביהמ"ש "אין כל הצדקה או הגיון בהשבתו של המשיב לעבוד בחנותו באופן הנוטל מעוקצם של כל תנאי השחרור הבאים לקדם פני רעת מסוכנותו של המשיב כעולה ונגזר מהמיוחס לו בכתב האישום נשוא הבקשה".

על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים תשנ"ו-1996) קובע כי עצור או משוחרר בערובה יכולים לפנות בבקשה לעיון חוזר "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". אף אחד מהנסיבות האמורות אינו מתקיים בענייננו וכבר מטעם זה היה מקום לדחות את הבקשה.

לא ראיתי בבקשה כל נימוק אשר יצדיק שינוי בתנאי השחרור. קשייו של העורר במקום אליו שוחרר לחלופת מעצר לא יכולים להוות נסיבה המצדיקה שינוי תנאי השחרור במיוחד כשהעורר הציע להשתחרר לאותה חלופה. לא חלף זמן ניכר מאז שוחרר לאותה חלופה והחלופה המוצעת היא חלופה שאינה ראויה לנוכח נסיבות העבירות המיוחסות לו.

בסיום טיעוניו ביקש הסניגור לחילופי חילופין לאפשר לעורר לצאת להתאווררות קצרה מדי יום בליווי אחד המפקחים, לבקשה זו אני נעתרת והעורר יוכל לצאת מדי יום להתאווררות בת שעתיים בליווי אחד המפקחים בין השעות 15:00 עד 17:00.

ניתנה והודעה היום ט' כסלו תשע"א, 16/11/2010 במעמד הנוכחים.

זהבה בוסתן, שופטת

הוקלד על ידי: מירב אבועזיז התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: