מורלי נ' זין אל דין ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעת התובע לקבלת פיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 2.6.2013, בה היו מעורבים רכבו, שהיה נהוג בידיו, ומשאית השייכת לנתבעת 2 שהייתה נהוגה בידי הנתבע 1 (להלן: הנתבע).

2.לטענת התובע, הוא נסע בכביש דו-סטרי עם נתיב אחד לכל כיוון, לפניו בנתיב נסיעתו עמדה המשאית כשפניה אליו, הוא עקף את המשאית, בהמשך עמדה משאית נוספת באותו נתיב, הוא נכנס חזרה לנתיב הימני בין שתי המשאיות כדי לאפשר לכלי רכב שהגיעו מהנתיב הנגדי לעבור, או אז, המשאית החלה לחזור אחורה, ופגעה ברכבו. הנתבעים טוענים לעומתו, כי התובע עקף את המשאית, וכאשר רצה להשתלב בנתיב בחזרה פגע במשאית.

3.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את גרסאות הנהגים ועדות העד מטעם הנתבע, אני סבור כי דין התביעה להתקבל במלואה. אפרט את טעמיי:

4.נסיבות התאונה מוליכות בבירור למסקנה כי האחריות להתרחשותה מוטלת על הנתבע. הנתבע הסביר מדוע הועמדה המשאית כפי שהועמדה, כשפניה בניגוד לנתיב הנסיעה. המשאית האחרת שעמדה בהמשך הדרך הייתה ללא "רמפה", הנתבע העמיד את המשאית בה נהג כשגבה אל גב המשאית האחרת, והתכוון לנסוע אחורה, כדי שהחלק האחורי-הקופסה של שתי המשאיות יהיו בצמידות אחד מול השני. נקודת המוצא אפוא, כי המשאית הועמדה באופן שחסם את נתיב הנסיעה, והנתבע היה אמור לנסוע אחורה כדי לבצע פעולה שמקומה אינו בכביש, המיועד לנסיעת כלי רכב. פעולות אלה, לא כל שכן כשמצטברות יחדיו, מצריכות תשומת לב מיוחדת וזהירות מרבית.

5.איני יכול לקבל את גרסת הנתבע וסבירה יותר גרסת התובע לפיה המשאית חזרה אחורה ופגעה ברכבו. המשאית הועמדה בצורה בה הועמדה כדי לנסוע אחורה. בעדותו לפניי ציין הנתבע כי כאשר קרתה התאונה המשאית נסעה אחורה והוסיף וציין כי: "ראיתי את רכב התובע כשחלף ליד המשאית עצרתי. לא ראיתי את הרכב מגיע מולי. לא ראיתי אותו עוקף אותי". קשה להלום את חלקי עדותו של הנתבע; מצד אחד הוא ראה את רכב התובע חולף ליד המשאית, ועצר, ומצד שני לא ראה אותו עוקף את המשאית. לזאת יש להוסיף כי הנתבע לא ידע להסביר כיצד לטענתו נכנס רכב התובע במשאית מאחור.

6.הנתבע טען כי עת שהמשאית נסעה אחורה, עמד במקום אדם שכיוון אותו. המכוון העיד בפניי וטען כי עמד מאחורי המשאית וכיוון את הנהג, או אז ראה את הרכב שבא לכיוונו, והתחיל לברוח לכיוון המפעל, לאחר שסימן לרכב לעצור. אין בידי לקבל את עדות המכוון. ראשית, התובע, שעדותו מהימנה בעיני, ציין כי הפעם הראשונה שראה את המכוון הייתה בבית המשפט, ואני מקבל את דבריו. שנית, תיאוריו של המכוון מוגזמים – הוא טען כי הוא ברח כדי שהרכב לא ידרוס אותו. תיאורים אלה פוגעים במהימנות הגרסה, כשאין להם כל תימוכין נוספים. אם המכוון ברח כאשר רכב חלף ליד המשאית, לא ברור מדוע היה צריך לברוח, ואם עמד היכן שטען שעמד, סביר להניח כי התובע היה דורס אותו – חלילה – לפני שהספיק לברוח. שלישית, המכוון לא ידע למסור פרטים מדויקים לגבי מצב המשאית כאשר ארעה ההתנגשות, האם הייתה בנסיעה או בעצירה.

7.תיאורו של התובע להתרחשות התאונה משכנע וכולל פרטים המשתלבים בגרסתו. התובע הסביר כי הוא עקף את המשאית, חזר לנתיב הימני והבהיר את תנוחת הרכב, המשאית נסעה אחורה כשהוא צופר ואנשים בסמוך צועקים, לאחר מכן שוחח עם הנתבע שהודה שנסע אחורה, ולאחר מכן התכחש להודאתו.

8.דומה כי הנזקים שנגרמו לרכב התובע תומכים בגרסתו. לרכב התובע נגרם נזק בדמות "קרע" בדלת האחורית-ימנית וכן השמשה בדלת זו התנפצה. צורת נזק זה תומכת במסקנה כי גוש כבד פגע ברכב כשהוא היה בעמידה, יותר מאשר עם המסקנה כי הרכב פגע במשאית תוך כדי נסיעה – או אז ניתן לצפות לנזק המשתרע לאורך הרכב (מהדלת ואחורה) ולא לנזק ממוקד דוגמת הנזק שנגרם.

9.אשר לגובה נזקים – התובע צירף חוות דעת שמאי וכן מסמכים המעידים על שכר השמאי, כמו כן צורפה חשבונית בגין תיקון הרכב. הנתבעים לא העלו טענות של ממש לגבי גובה הנזק. עיון בחוות הדעת ובמסמכים שצורפו, מעלה כי אין סיבה שלא לקבל את האמור בהם.

10.אשר על כן, אני מחליט לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, את הסך של 10,879 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 2.6.2013, וכן הוצאות בסך של 750 ש"ח. הסכומים שבפסק הדין ישולמו תוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"א אדר ב תשע"ד, 13 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: