מורל נ' גאקי

החלטה

בפני בקשה לביטול פס"ד אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 2.12.10 על ידי כב' הרשמת ורדה שוורץ.

עובדות והליכים רלבנטיים

ביום 21.10.10 הגיש המשיב תביעה כספית ולפינוי מושכר בסדר דין מקוצר. על בסיס אישור מסירת התביעה לאשת המבקש ביום 24.10.10, ניתן פס"ד בהיעדר הגנה כנגד המשיב.

ביום 17.11.11 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה.

להשלמת התמונה אציין כי בין הצדדים מתנהלים הליכים רלוונטיים בגין אותה הפרת החוזה הנטענת בתיק מס' 31817-06-11 (שלום ת"א), אשר בו עיקר המחלוקת הינה כספית.

טענות המבקש

לטענת המבקש, כתב התביעה לא נמסר לו כדין.

בסמוך למועד מסירת כתב התביעה לאשתו, עזב את הבית עקב סכסוך עימה לתקופה של מספר שבועות ושהה במושב אביבים שבצפון. בתקופה זו, הקשר עם אשתו היה דל וזו לא עדכנה אותו בדבר תביעה שהוגשה. יתרה מכך, גם לאחר שחזר לביתו, אשתו לא עדכנה אותו בדבר כתב התביעה שנמסר לה.

המבקש טוען בחקירתו ובתצהירו שרק ביום 11.10.11, היום בו הגיע למשרד ב"כ המשיב, נודע לו כי הוגשה נגדו תביעה וניתן כנגדו פס"ד. את פסה"ד קיבל ב"כ המבקש רק ביום 3.11.11, עת צילם אותו מתיק ביהמ"ש.

עוד מוסיף המבקש כי בידיו טענות הגנה טובות למול תביעתו של המשיב:

ראשית, טענה לכפל פיצוי. המשיב תבע תשלום דמי שכירות ובנוסף לכך פיצוי מוסכם בשל אי פינוי דירה מושכרת לתקופה של 8 חודשים בערך. לטענתו, אין באפשרות המשיב לקבל תרופות כפולות המשרתות אינטרס אחד. לפיכך, טוען המבקש כי המשיב אינו זכאי לדמי שכירות בסך של 92,432 ₪ ובנוסף לכך פיצוי מוסכם בסך של 280,800 ₪ בגין אותה תקופת הפרה, תקופת אי פינוי המושכר.

לגופו של עניין, טוען המבקש כי סע' 14 לחוזה השכירות שנחתם בין הצדדים אשר מסדיר את הפיצוי המוסכם, מהווה תניה גורפת. לפי סעיף זה, ישלם המבקש למשיב פיצוי בסך גבוה בסך של 1,200 ₪ עבור כל יום של איחור בפינוי המושכר. תניה זו גופרת משום שאינה מבחינה בין איחור קל בפינוי המושכר לבין איחור ניכר. לפיכך, קמה חזקה לכאורה כי מדובר בפיצוי מופרז וראוי להפחתה על ידי ביהמ"ש.

המבקש מוסיף טענה לפיה משחולט סך של 33,000 ₪ על חשבון דמי השכירות, לא ניתן לתבוע פיצויים מוסכמים.

בדירה המושכרת מושא התביעה היו ליקויים רבים וחמורים- ארונות שבורים, אין תריסים, רטיבויות, אינסטלציה פגומה וכו'. ליקויים אלו תוקנו ע"י המבקש לאחר סירובו של המשיב לתקנם.

טענה נוספת, היא כי בחודש יולי 2011, הציע המשיב למבקש לשלם דמי שכירות, ללא פיצוי מוסכם והוצאות, כאשר המבקש ומשפחתו ימשיכו לגור בדירה עד ליום 1.10.11 . המבקש הסכים לכך בכפוף לכך שישלם שכירות עד למועד הפינוי בפועל. בפועל, הדירה פונתה בטרם המועד האמור, ביום 1.8.11, כך שעד מועד הפינוי זכאי המשיב לדמי שכירות ולא לפיצוי המוסכם כעולה מהצעת המשיב, לטענת המבקש. בהתאם לכך, עד ליום 20.7.11 שילם המבקש למשיב סך של 53,000 ₪. ביום 10.10.11 שילם המבקש סך של 60,000 ₪ וביום 11.10.11 סך נוסף של 10,000 ₪. בסך הכל המבקש שילם למשיב סך של 123,000 ₪.

טענות המשיב

ביום 22.12.11 הוגשה תגובת המשיב לבקשת המבקש לביטול פסק הדין.

המשיב טוען כי הבקשה לביטול פס"ד מוגשת באיחור ניכר ובחוסר תום לב. המבקש הסיג גבול לביתו של המבקש למשך 11 חודשים מבלי לשלם שכר דירה.

לעניין המצאת כתב התביעה, טוען המשיב כי המסירה בוצעה כדין לאשת המבקש.