מורד ואח' נ' אפלמן ואח'

פסק דין

1. א. בתאריך 29.5.12 נפגע רכב התובעים, בעת שנסע בנתיב ישר בתוך חניון מקורה בקניון רחובות ולפתע הגיח במהירות רכב, שהיה נהוג בידי הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") מעיקול שבנתיב הנגדי, תוך סטייה לנתיב רכב התובעים.

לטענת התובעים, כתוצאה מנהיגתה הרשלנית של הנתבעת, נגרמו לרכב התובעים נזקים ונזקים אלה, תובעים התובעים מהנתבעת וכן מהנתבעת 2, המבטחת של הנתבעת (להלן:"שירביט").

ב. בעקבות התאונה, נגרמו לתובעים נזקים המוערכים על ידם לסך של 19,662 ₪, ברם לטענת התובעים, שילמה שירביט לתובעים מתוך הסכום הנ"ל סך של 13,512 ₪ בלבד ולכן, תובעים התובעים לחייב הנתבעות לשלם להם את יתרת הסכום בסך של 6,150 ₪.

2. הנתבעות אינן מכחישות את אחריותן לאירוע, אך מכחישות את גובה הנזק הנטען ובכתב ההגנה מפרטות הנתבעות, את הסיבה לקיזוז אותם סכומים שקוזזו בפועל ולסיבת תשלום נזק בסך של 13,512 ₪ בלבד.

3. א. על מנת להביא את שאלת גובה הנזק להכרעה, יש תחילה לבדוק מה נזקים אותם תובעים התובעים בסכום הכולל של 19,662 ₪, שכן לפירוט זה, תהא השלכה לגבי ההכרעה הסופית על הפרש הנזק בסך 6,150 ₪, שעל הנתבעות לשלם לתובעים – אם בכלל.

ב. הסך של 19,662 ₪ כולל בחובו: נזק ממשי בסך של 13,482 ₪, שכ"ט שמאי 864 ₪, ירידת ערך 8% בסך 2,625 ₪, ביטוח עבור רכב חלופי והחלפת צמיגים 591 ₪, כיסא בטיחות לתינוק סך 1,600 ₪, שונות- ימי עבודה, עוגמת נפש וטרחה 500 ₪.

4. א. א) הנתבעות טוענות, שסה"כ הנזק הסתכם בסך של 16,971 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי בסך 16,107 ₪ וכן שכ"ט שמאי 864 ₪ ומתוך סכום זה שילמו הנתבעות סך של 13,512 ₪ ולכן, נותר סכום השנוי במחלוקת של סך 3,459 ₪ ולא 6,150 ₪, כנטען על ידי התובעים.

ב) הסך של 3,459 ₪ השנוי במחלוקת, כולל בחובו: סך של 1,860 ₪ בגין מע"מ- זאת היות והתובע מתקזז עם רשויות המס, סך של 1,329 ₪ בגין ירידת ערך, יען כי סכום זה אינו סביר לנזק שנגרם לרכב התובעים וכן החליטו הנתבעות לנכות סך של 270 ₪ מגובה שכר טרחת שמאי, שנראה להן מופרז ובאופן כזה שולם לתובעים עבור שכ"ט שמאי סך של 594 ₪ במקום 864 ₪.

5. בית המשפט אינו יודע מי ניסח לתובעים את כתב התביעה, ברם מעיון בסכומי התביעה אשר ננקבו על ידי מנסח כתב התביעה עולה, שבחלקם הם סכומים מטעים וחלקם בלתי מוכחים.

תובע אינו יכול להטיל את מלאכת חישוב הנזק על בית המשפט, אלא על התובע לציין את הנזקים בסכומים מדויקים ואשר יש להם תימוכין בראיות ועל התובע לעשות את החישובים עד לתוצאת הנזק הממשי שעל בית המשפט לשקול אם להעניק לתובע הסכום הנתבע – אם לאו.

להלן אפרט את חוסר הדיוק של הסכומים אשר פורטו בסעיף 7 לכתב התביעה:

א. גם אם אקבל את תביעת התובעים לגבי כל הנזקים שהוכחו, כגון סכום הנזק הממשי, שכ"ט שמאי וירידת ערך – מבלי להתחשב עדיין בטענות הנתבעות לגבי הניכוי שנעשה בשכר טרחת שמאי ובטענות לגבי סכום ירידת הערך, גם אז מגיעים לסה"כ סכומי הנזק של 14,444 ₪ - כפי שיפורט להלן:

א) כבר בקביעת גובה הנזק בסך של 13,482 ₪ יש משום הטעיה, משום שבעוד שהתובעים נקבו בסכום נזק זה, למרות שהסתמכו על דו"ח שמאי, הרי מעיון בדו"ח השמאי עולה, שסה"כ הנזק הממשי הוא 9,443 ₪ וגם אם תוסיף לסכום זה את סכום המע"מ של 1,511 ₪ עולה שסכום הנזק על פי דו"ח שמאי הוא 10,954 ₪.

זהו גם הסכום ששולם למוסך עבור תיקון הנזקים. (ראה חשבונית אשר צורפה לכתב התביעה) וזהו גם הסכום שעולה ממכתב שהעבירה המבטחת של התובעים ביום 5.7.12 אל שירביט שכן, גם ממכתב זה עולה שסכום הנזק הממשי (כולל מע"מ) הוא בסך של 10,954 ₪. (ובעיגול סכומים סך של 10,955 ₪ וראה גם המסמך נ/2 שהוגש במהלך הדיון).

אם כן, מאיפה "צץ" סכום נזק של 13,482 ₪, המגדיל את סכום הנזק ללא כל סיבה, הכולל הפרש בלתי מוסבר בסך של 2,528 ₪?!

ב) אינני מקבל את טענת הנתבעות, שהייתה הצדקה לנכות מהסך של 864 ₪ - שכ"ט שמאי- את הסך של 270 ₪ בטענה, שהסכום אותו קבע השמאי הוא סכום מופרז.

שכר הטרחה אינו משולם לפי סכום שאינו שנוי במחלוקת, אלא שכרו משולם על ידי הלקוח על פי קביעת השמאי ודו"ח השמאי נערך לאחר קרות התאונה, ללא קשר עם תשלום סכום מוסכם או סכום לא מוסכם.

במקרה זה, אין לומר שהשכר שגבה השמאי הוא כה מוגזם, עד כי היה צורך לנכות סך של 270 ₪.

לכן, אני קובע, שבחישוב הנזק יש לקחת בחשבון את מלוא הסכום ששולם לשמאי, קרי 864 ₪.