מוראד נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן- הוועדה) מיום 15.10.12 שניתנה במסגרת ענף נכות כללית על-פי סעיף 211(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותה הצמיתה של המערערת עומדת על 28% (להלן ההחלטה).

טענות הצדדים

2.טענותיה העיקריות של המערערת במסגרת נימוקי הערעור והדיון שנערך בפניי הינן כדלקמן:

2.1הוועדה לא התייחסה לנכות של המערערת בעמוד השדרה המותני למרות שהמערערת התלוננה על כאבים ורגישות בעמוד השדרה המותני לרבות כאבים המקרינים לרגל שמאל ולמרות שממצאי בדיקות ההדמייה הצביעו על שבר בחוליה L1 וכן ב- L1 – 4L.

2.2לנוכח העובדה שהוועדה קבעה כי המערערת סובלת משברים בחוליות בעמוד השדרה החזי וכן ממגבלה בתנועות, היה על הוועדה לקבוע למערערת 10% נכות בגין כל שבר.

2.3הוועדה לא הזהירה את המערערת בטרם הפחיתה את הנכות בגין השבר בחוליה 8D, ובטרם שינתה את הנכות הנפשית של המערערת מנכות צמיתה לנכות זמנית.

הוועדה לא התעמקה במצבה הנפשי של המערערת ודרישתה לרציפות הטיפול הנפשי אינה מציאותית.

2.4הוועדה לא התייחסה למכלול הנתונים והמסמכים שעמדו בפניה בנוגע למצבה של המערערת.

3.המשיב התנגד לעמדת המערערת מן הנימוקים הבאים:

3.1הוועדה קבעה את הנכויות של המערערת לאחר שערכה למערערת בדיקה קלינית ועיינה במסמכים הרלוונטיים לרבות בממצאי בדיקות ההדמייה. הוועדה קבעה את שיעור הנכויות של המערערת בהסתמך על ממצאי בדיקות ההדמייה ועל הבדיקה הקלינית. זאת, הן בהתייחס לעמוד השדרה החזי והן בהתייחס לעמוד השדרה המותני.

3.2בהתייחס לטענות המערערת בנוגע להגבלה בתנועות, הרי שבבדיקה הקלינית הוועדה לא מצאה הגבלה בתנועות של עמוד השדרה המותני ואילו בגין ההגבלה בתנועות עמוד השדרה החזי נקבעה למערערת נכות בשיעור של 10%. יתר על כן, גם בחוות הדעת שהוגשה מטעם המערערת לא נקבעה נכות בגין הגבלה בתנועות.

בהתאם להלכה הפסוקה גובה הנכות ובחירת פריט הליקוי מהווה קביעה רפואית מובהקת שבית הדין לא מתערב בה.

3.3 אין צורך באזהרת המערערת בנוגע להפחתת הנכות בגין חוליה D8 משעה שמדובר בנכות מנופה. כך גם, אין צורך באזהרת המערערת בשינוי נכות הנפשית לנכות זמנית וזאת מאחר שבתום תקופת הזמניות נכות הנפשית תבחן מחדש ותינתן למערערת הזדמנות לטעון את טענותיה ולהציג מסמכים מטעמה.

3.4בהיעדר פגם משפטי בהחלטת הוועדה יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי.

5.הלכה פסוקה היא כי בית-הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית-הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל"ל, פד"ע לד 213 (1999)]. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית-הדין אינו מוסמך להתערב בהן [עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המל"ל (22.06.2006)].

6.ביום 20.08.2012 התכנסה הוועדה בעניינה של המערערת. הוועדה שמעה את תלונות המערערת וערכה לה בדיקה קלינית במסגרתה נקבעו הממצאים הבאים:

"בבדיקה: בהכרה מלאה. דיבור ספונטני תקין. רוב התלונות קשורות לבעיות גופניות. אפקט תואם לבוש. בתוכן ללא סימני דיכאון ומחשבות שווא. כעת אינה מגלה סימני תגובה פוסט טראומטית. בעבר הייתה בטיפול במסגרת פסיכיאטרית, עם דיכאון לאחר לידה. הפסיקה הטיפול על דעת עצמה בטענה שהטיפול לא היה יעיל. הוועדה משנה הנכות לזמנית עד 31.07.13.