מוצטפא נ' מדינת ישראל

פסק דין

בית משפט קמא (כב' השופט י' צימרמן) הרשיע את המערער לאחר ששמע ראיות, כאשר כתב האישום ייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש ועוד, אי מסירת פרטים ועבירות נוספות לפי סעיף 144(א)(3) ו- 38 לפקודת התעבורה. כל זאת כאשר ביום 1.4.05 כאשר נהג את רכבו גרם לתאונת דרכים וברח מהמקום. רכבו נמצא נטוש באותו לילה כאשר במתנע מפתחות הרכב. יותר מאוחר הוגשה תלונה על גניבת הרכב. המדינה ייחסה למערער את האחריות לעבירות בהינתן שלא היה מי אשר העיד על זהותו של הנהג, את העבירות לפי סעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה. הסעיף הקובע על סמך חזקת בעלות אחריות לעבירות שנעברות ברכב למי שהוא בעליו.

עיקר הערעור עניינו משפטי ובו יוצא המערער נגד הפרשנות לסעיף 27ב האומרת שתחולתו צריכה לבוא על כל עבירות התעבורה מבלי שנעשית הבחנה בין העבירות שהן של עבירות קפידה לבין עבירות אחרות שדרושה להן או מחשבה פלילית או רשלנות.

לשאלות אלה ענה כבר בית המשפט העליון ואין צורך לחזור על הדברים בע"פ 2218/06 כמאל הייב נ' מדינת ישראל תק-על 2007(1) , 706 שם חזר בית המשפט העליון על ההלכה ועל הדין שככל שעסקינן בעבירות תעבורה עובר הנטל אל בעליו של הרכב לשכנע ולהראות שלא הוא נהג ברכבו עובר לביצוע העבירות.

בית המשפט העליון באותו פסק דין, אכן הביע דעתו, שמא לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, אין מקום לפרשנות שונה או לתיקון הדין באופן המתיישב עם עמדת הסניגור בבחינת שלא יתכן להרשיע מי שיודעין שאינו אשם בעבירות חמורות.

גם דעתי הינה שצריך, אכן, שסעיף 27ב יחול רק בעבירות של אחריות קפידה, אבל לא אוכל כמובן לשנות את הדין הקיים ובוודאי לא בתיק הנוכחי שבו לבד מחזקת הבעלות מצא בית משפט קמא ראיות נסיבתיות לכך שהמערער הוא זה שנהג במכונית. אותן ראיות נסיבתיות נסמכות על גירסת המערער שלא נתקבלה ולא זכתה לאמון, על גירסת אחיו, העובדה שהתלונה הוגשה לאחר שעות מאירוע העבירה, לא נגנב דבר מהרכב הנעול והמפתחות המקוריים בתוכו, על פי הראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא שני צרורות המפתחות של הרכב היו ברשות המערער או בנו.

לא ניתן למצוא פגם בפסק דינו של בית משפט קמא ובפרשנותו ולכן ההרשעה צריכה לעמוד על כנה.

אמנם נכון, מדובר בתיק שהורתו בשנת 2005 אך בנסיבות לרבות תוצאות התאונה, ההתנהגות החמורה שאפיינה את הנהג עם הבריחה ממקום התאונה, העבר התעבורתי הכבד של המערער, אך חסד עשה בית המשפט קמא עמו משהסתפק בהטלת עונש של פסילה, קנס ומאסר מותנה ולא מאסר בפועל ולכן גם התערבות בענישה איננה ראויה.

הערעור נדחה על שני חלקיו.

ניתנה והודעה היום ט"ו שבט תשע"א, 20/01/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

החלטה

אין כל הצדקה למתן רשות ערעור בפעם השניה. יתכבד ב"כ המערער ויפנה לבית המשפט העליון שיכריע בעניין.

ניתנה והודעה היום ט"ו שבט תשע"א, 20/01/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: חניתה עזריה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: