מועצת הכפר וולגה ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון

1. בפני בקשה שהוגדרה כבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 11.2.2018 (עת"ם 11782-04-17, השופט א' רובין) ומכוונת בעיקרה לעיכוב ביצועם של צווי ההריסה המינהליים מושא פסק הדין.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2. המבקשת 1 היא מועצת הכפר וולג'יה (להלן: הכפר), המצוי בחלקו בשטח האזור וחלקו בשטח השיפוט של העיר ירושלים. יתר המבקשים הם תושבים באחת מן השכונות בכפר, שכונת עין ג'וויזה (להלן: השכונה), המצויה כולה בשטח השיפוט של ירושלים. המשיבה, היא הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, הוציאה צווי הריסה מינהליים נגד הנכסים שבהם מתגוררים אותם תושבים.

3. בחודש אפריל 2017 הגישו המבקשים עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי, ובה עתרו למתן צווים שיחייבו את המשיבה לקדם את הליכי התכנון בכפר, וכן יאסרו על נקיטתם של הליכי אכיפה או הריסה נגד מבנים שנבנו ללא היתר ושהוצאו לגביהם צווי הריסה מינהליים, עד להסדרה התכנונית המבוקשת. בעתירה נטען כי על רקע הזנחה תכנונית ארוכת שנים של השכונה על-ידי הרשויות יזמו תושביה תכנית בנין עיר שתאפשר בניה בשכונה (להלן: תכנית 12062). המשיבה דנה בתכנית זו ביום 7.2.2009 והחליטה לדחותה. ביום 30.7.2009 דחתה ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (להלן: ועדת המשנה לעררים) את הערר שהוגש על החלטת המשיבה, בנימוק שאין מקום לדון בתכנית 12062 בטרם תכריע המועצה הארצית בעניין תכנית אחרת, תכנית מתאר מחוזית 30/1 (להלן: תמ"מ 30/1) אשר נסבה אף היא על השטח שאליו מתייחסת תכנית 12062.

4. בעתירתם טענו המבקשים כי בחודש נובמבר 2013 פורסמה תמ"מ 30/1 ובה הוגדר השטח מושא העתירה "שטח לפיתוח עירוני", כך שייעודו אינו שולל את האפשרות לקדם את תכנית 12062. העותרים טענו כי חרף זאת המשיבה לא פעלה כפי שהמליצה ועדת המשנה לעררים.

5. בתגובה המקדמית שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי צוין כי היא נכונה לקיים דיון מחודש ביוזמת התכנון של המבקשים, בכפוף לכך שזו תותאם למצב התכנוני הנוכחי. בהמשך לכך הוסכם בין הצדדים כי הדיון בעתירה יצומצם לסעד שעניינו הפסקת הליכי ההריסה והאכיפה שננקטים נגד בתיהם של המבקשים עד להסדרה תכנונית של השכונה.

6. ביום 11.2.2018 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בית המשפט המחוזי עמד על כך, שבאופן כללי, הגם שבית המשפט מוסמך להורות על עיכוב ביצועם של צווי הריסה מינהליים בשל הליכי תכנון שעשויים להסתיים בהכשרת הבניה, הוא יעשה כן רק במקרים יוצאי דופן.

7. על רקע זה, בית המשפט המחוזי סבר כי יש לדחות את העתירה מכמה טעמים. ראשית, הוא הצביע על כך שטענות המבקשים הועלו גם במסגרת ההליכים הפליליים שהתנהלו בעניינם של צווי ההריסה המינהליים, ונדחו. שנית, הוא קבע כי ההפרות המשמעותיות של דיני התכנון והבנייה בכפר מצדיקות מתן בכורה לשיקולים של אכיפת החוק. שלישית, בית המשפט המחוזי ציין כי האופק התכנוני שנפתח בפני המבקשים "רחוק מבחינה כרונולוגית, ונראה שסיכוייו להתממש אינם גבוהים". בית המשפט המחוזי סבר כי שיקולים אלה מכריעים את הכף חרף קיומם של שיקולים אחרים שעומדים לימינם של המבקשים, ובהם העובדה שבמשך שנים ארוכות לא קודמו הליכי תכנון בכפר, ומשום כך לא ניתן היה לקבל היתרים לבניה בו. בית המשפט המחוזי אף ציין כי עובדה זו שימשה בסיס לטענת הגנה מן הצדק שהעלו כמה מתושבי הכפר במסגרת הליכים פליליים שנוהלו נגדם, שעניינם בצווי ההריסה שהוצאו נגד בתיהם. בית המשפט המחוזי אף הצביע על כך שעובדה נוספת שיש בה כדי לתמוך בסעד המבוקש בעתירה היא שתמ"מ 30/1 "לא סגרה את הדלת בפני האפשרות שיינתנו היתרים לבניית בתי מגורים באזור בו עסקינן", כך שיתכן שבסופו של דבר בתי המבקשים – או לפחות חלק מהם – יוכשרו.

8. להשלמת התמונה יצוין כי לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי פנו אליו המבקשים בבקשה להאריך את צווי הביניים שניתנו במסגרת ההליך, על מנת לאפשר להם להגיש ערעור על פסק הדין. ביום 22.2.2018 הורה בית המשפט המחוזי על הארכת צווי הביניים עד למתן החלטה אחרת, ובצד זאת ביקש את תגובת המשיבה לבקשה. בהמשך הגישה המשיבה תגובה, ובה הודיעה כי היא מסכימה להארכת תוקף הצווים לתקופה של 30 ימים, בכפוף לכך שמניין 30 הימים לביצוע ההריסה יעוכב גם הוא במשך תקופת זמן זו. בית המשפט המחוזי הורה למבקשים להשיב להודעת המשיבה עד ליום 7.3.2018, אולם כפי שמפורט להלן תגובה מטעמם לא הוגשה עד לשלב זה.