מועצה מקומית מעלה יוסף נ' מרכז הגניזה -שירותי גניזה בעמ ואח'

החלטה

בפני בקשתה של המבקשת, הנתבעת 7 בהליך דנן (להלן: "הנתבעת"), להתיר לה לשלוח הודעה לצד שלישי למשיבים 2 עד 6 (להלן: "המשיבים"). המשיבה 1 הינה התובעת בהליך זה (להלן: "התובעת").

הבקשה הוגשה ביום 30.11.2009, לאחר שניתן פסק-דין נגד המשיבים 2 עד 5 ודיון לשמיעת ראיות התובעת והנתבעים האחרים נקבע ליום 21.1.2010.

התובעת מתנגדת לבקשה.

א.העובדות הצריכות לעניין

על-מנת להכריע בבקשה למתן הודעה לצד שלישי יש להידרש, ולו גם באופן חלקי, למקצת ההליכים אשר התקיימו בתיק זה עד כה.

1.התובענה בהליך זה הוגשה ביום 19.9.2005. מלכתחילה הוגשה התובענה נגד הנתבעת, נגד המשיבים ונגד נתבעת נוספת, הדס רוזן (להלן: "הנתבעת הנוספת"). עילתה של התובענה, שסכומה עמד במועד הגשתה על סך של 197,348 ₪, בחוב ארנונה, והיא הושתתה על עילות כספיות, חוזיות, נזיקיות, הרמת מסך ועשיית עושר ולא במשפט.

2.בין השאר נטען בכתב-התביעה כי חבותם של כל שבעת הנתבעים הינה ביחד ולחוד וכי הנתבעים 2 עד 7, ובתוכם הנתבעת, גרמו להיווצרות חוב של הנתבעות 1 ו-5 כלפי התובעת בשל אי-תשלום מסים עירוניים על-פי חוק. עוד נטען כי החוב נשוא התובענה נצבר בגין שני נכסים שנשכרו לכאורה על-ידי הנתבעות 1 ו-5 באמצעות הנתבעים האחרים.

3.כתב-הגנה משותף הוגש ביום 2.1.2006 מטעמם של הנתבעים, למעט המשיב 6 דכאן – יורם איבניאק (להלן: "איבניאק") ולמעט הנתבעת הנוספת. בכתב-הגנה זה נטען, בין השאר, כי התובענה נגד כל הנתבעים זולת הנתבעת 1 הוגשה שלא כדין בשל היעדר יריבות בין התובעת לבין נתבעים אלה, וכי עובדות כתב-התביעה אינן מגלות עילה נגד הנתבעת ושלושה נתבעים נוספים שהתגוננו יחד עימה על-פי אותו כתב-הגנה משותף. בין מכלול הטענות שהועלו בכתב-הגנה זה, בין כטענות מקדמיות ובין כטענות לגופו של עניין, לא נטען מפי הנתבעת כי אם וככל שתחויב בתשלום כלפי התובעת אזי תהא זכאית לשיפוי או להשתתפות בתשלום זה מאת הנתבעים האחרים או מי מהם.

3.לימים הופרד ייצוגם של הנתבעים ומטעמה של הנתבעת הוגש ביום 20.2.2007 כתב-הגנה מתוקן. בכתב-ההגנה המתוקן פורטו בהרחבה טענותיה של הנתבעת נגד התובענה. בה בעת לא נטען בו דבר וחצי דבר לעניין חבותם של המשיבים או מי מהם כלפי הנתבעת, אם וככל שיימצא כי הנתבעת נושאת בחבות כלפי התובעת על-פי כתב התביעה.

4.בד-בבד עם הגשת כתב-ההגנה המתוקן הגישה הנתבעת בקשה למחיקת התובענה נגדה על הסף. בקשה זו הושתתה על טענתה של הנתבעת שהופנתה נגד התובעת בדבר היעדר עילה וחוסר יריבות, מניעים זרים ופסולים, ניצול לרעה וחוסר תום-לב. בתוך כך נטען כי המשיבה 2, במעמדה כמחזיקה ומשתמשת בנכסים הרלבנטיים, היא הנושאת בתשלום החוב נשוא התובענה – בעוד שהנתבעת, שהינה בעלת הנכסים, אינה נושאת באחריות לחוב זה. אף במסגרת דיונית זו לא הובאה כל טענה של הנתבעת כלפי המשיבים שהינה מסוג הטענות הנזכרות בתקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), ושעל יסודה זכאי נתבע ליתן הודעה לצד שלישי.

5.ביום 19.12.2007 ביקשה התובעת למחוק את כתבי-טענותיהם של המשיבים 2 עד 5, בשל כך שנתבעים אלה לא השיבו משך למעלה משנה לשאלונים ונמנעו מהגשת תצהירי גילוי מסמכים. בית-המשפט (כב' השופט שרעבי) קיבל את הבקשה והורה ביום 10.7.2008 על מחיקת כתבי-ההגנה אשר הוגשו מטעמם של המשיבים הנ"ל. בקשתם של המשיבים 2 עד 5 לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל נדחתה בהחלטה מיום 1.9.2008. ביום 10.11.2009 נחתמה פסיקתא על-פיה חויבו המשיבים 2 עד 5 לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, את סכום התביעה בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ב.טענות הצדדים

1.בקשתה של הנתבעת להתיר לה ליתן הודעה לצד שלישי נגד המשיבים (להלן: "הבקשה") נסמכת על הטענות הבאות:

א.טענות ההגנה של הנתבעת, מראשיתן, הטילו את האחריות על כתפיהם של המשיבים.

ב.משכך, ולאור העובדה כי הנתבעת והמשיבים נתבעו על-פי כתב-תביעה אחד, לא נמצאה כל סיבה לנתבעת ליתן הודעה לצד שלישי נגד המשיבים.

ג.רק עם מתן פסק-דין נגד המשיבים, ומשהחליטה התובעת להמשיך בניהול ההליך נגד הנתבעת, לא נותרה בידי הנתבעת כל ברירה אלא להגיש הודעה לצד שלישי נגד המשיבים.

ד.מתן הודעה לצד שלישי כמבוקש על-ידי הנתבעת נחוץ לשם הגנה על האינטרסים של הנתבעת.

2.התובעת מתנגדת לבקשה ונימוקיה, בתמצית, הם אלה:

א.אין ממש בטענת הנתבעת כאילו התגוננה מלכתחילה בטענה כי ככל שתחויב כלפי התובעת, חלה על המשיבים חובה לשלם לנתבעת כל סכום שבתשלומו תחויב כלפי התובעת.